נתחיל בניסוי קצר.

דמיינו שאתם נוהגים בכביש מהיר. לפתע, נהג אופנוע מגיח מאחוריכם, וחותך אתכם מימין במהירות אדירה. תוך שניות הוא נעלם בהמשך הכביש, כשהוא ממשיך לעקוף מכוניות בפראות מימין ומשמאל.

כעת עיצרו, וענו לעצמכם על השאלה הבאה: מדוע הוא התנהג כיצד שהתנהג?

סביר להניח שהתשובה שנתתם קשורה לתכונות אופי של הנהג, למשל "הוא נהג לא זהיר", "הוא טיפוס מתלהב שמנסה להרשים אחרים", "סתם ערס" וכו'.

עכשיו, נסו להזכר בפעם האחרונה שנהגתם אתם מעבר למהירות המותרת, ובצורה לא זהירה (זה בודאי קרה מתישהו...). עיצרו שוב, ונסו לענות: מה גרם לכם להתנהג כך באותו אירוע?

הפעם, סביר להניח שהתשובה שנתתם תהיה קשורה לסיטואציה (הייחודית) עצמה: "הייתי עייף ורציתי כבר לחזור הביתה", "מיהרתי לפגישה" וכו'.

זוהי טעות הייחוס הבסיסית (Fundamental Attribution Error) במלוא עוצמתה: הנטיה שלנו להסביר את מעשיהם של אחרים כנובעים בעיקר מתכונות אישיות קבועות, ולהמעיט בחלקם של גורמים סיטואציוניים ייחודיים. באופן מפתיע, נטיה זו מתהפכת כשאנו נדרשים להסביר את מעשינו אנו - במקרה זה הנטייה היא להדגיש בעיקר גורמים הקשורים לסיטואציה הספציפית, ולהתעלם מגורמים אישיותיים קבועים.

עשרות מחקרי פסיכולוגיה חברתית הוכיחו שוב ושוב שטעות הייחוס הבסיסית אכן קיימת ומשפיעה. אולי המפורסם מביניהם הוא הניסוי הקלאסי הבא [1967]: משתתפי הניסוי התבקשו לקרוא נאום כתוב בנושא פוליטי טעון - פידל קסטרו והמהפכה בקובה. למשתתפים נאמר במפורש כי הדעה שהוצגה בנאום (תמיכה בקסטרו או התנגדות לו) לא נבחרה ע"י הכותב, אלא הוטלה עליו באקראי בהטלת מטבע. לאחר מכן, המשתתפים התבקשו להעריך מהי דעתו האמיתית של כותב הנאום בנושא האמור.

באופן מדהים, למרות שידעו שהנאום לא ייצג את דעתו של הכותב ושבחירת הצד נעשתה עבורו באקראי - המשתתפים נטו להעריך כי הדעה שהוצגה בנאום היא אכן דעתו האמיתית של הכותב! במילים אחרות, בבואם להסביר את התנהגות כותב הנאום, משתתפי הניסוי נטו להתעלם מהשפעתה של הסיטואציה ("נאמר לכותב הנאום באיזה צד לבחור"), ולהעדיף הסברים המתבססים על תכונות אישיות יציבות שלו (תמיכתו או התנגדותו, לכאורה, לפידל קסטרו).

 ובמעבר חד, כמה עובדות יבשות-

בשנת 1994 נחטף מוסטפא דיראני מביתו בלבנון ע"י כוח צה"ל, והובא לישראל. המטרה המוצהרת: השגת מידע או קלף מיקוח שיביא לשחרורו של רון ארד.

לפני שבוע בדיוק נחטפו אלדד רגב ואהוד גולדווסר מגבול הצפון ע"י כוח חיזבאללה, והובאו ללבנון. המטרה המוצהרת: קלף מיקוח שיביא לשחרורם של אסירים לבנונים הכלואים בארץ, ביניהם סמיר קונטאר.

בשבוע האחרון עוסק צה"ל בהפגזה מסיבית של דרום לבנון. לפי דיווחים מלבנון, נהרגו עד כה בהפגזות 208 אזרחים לבנונים (נכון לאתמול). המטרה: הפעלת לחץ על ממשלת לבנון (דרך אזרחיה) והשגת יתרון במשא ומתן העתידי.

במקביל עוסק חיזבאללה בהפגזה מסיבית של צפון ישראל. לפי דיווחים מישראל, נהרגו עד כה בהפגזות 13 אזרחים ישראלים (נכון לאתמול). המטרה: הפעלת לחץ על ממשלת ישראל (דרך אזרחיה) והשגת יתרון במשא ומתן העתידי.

אבל כמובן, אי אפשר להשוות.
הרי הם שונאים אותנו ופועלים מרצונם החופשי, ואילו אנחנו מחוייבים לפעול בגלל המצב.

(הערת הבהרה: הכוונה בפוסט אינה להשוות בין חיילי צה"ל למחבלי חזבאללה, וכמובן שיש מספר הבדלים מהותיים בין שני הארגונים והמשרתים בהם. הכוונה היא כן להראות שכשאנו נדרשים לספק מניעים להתנהגות שלנו כחברה לעומת התנהגות של חברה אחרת, אנו נופלים קרבן לטעות הייחוס הבסיסית, ומספקים בכל מקרה הסבר ברמה אחרת - הסבר "סיטואציוני" לעומת הסבר "אופי" - גם כשאנו נדרשים להסביר עובדות זהות כמעט)