דיסוננס קוגניטיבי

ביום שני הזדמן לי לשמוע הרצאה מרתקת של ד"ר נעם שובל (המחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטה העברית) על שימוש אגרגטיבי בנתוני מיקום של טלפונים סלולריים, ככלי עזר למחקר ולתכנון עירוני (ההרצאה הועברה בכנס "מציאות ומציאות מדומה" שעסק בתכנון ובמחקר עירוני).

הרעיון הבסיסי הוא כזה: שיעור החדירה של טלפונים סלולריים לשוק הישראלי גבוה מאוד (106%, לפי הנתונים שהוצגו בכנס), וכיום לרוב המוחלט של אוכלוסיית ישראל יש טלפון סלולרי. ספקי הסלולר (פלאפון, אורנג', סלקום, מירס) מסוגלים לאכן בכל רגע נתון (ברמת דיוק כזו או אחרת) את מיקומו של כל משתמש סלולר. נניח שהיינו מקבלים מהספקים את הנתונים האלה - מה היינו יכולים ללמוד מהם?

למעשה, היינו מקבלים תמונת זמן-אמת של העיר והאוכלוסיה שבה, או במילים אחרות: היינו רואים כיצד האוכלוסייה מפוזרת במרחב העירוני בחתכי זמן שונים (ד"ר שובל השתמש בדימוי של "MRI לעיר"). לדוגמא: בזמן תצוגת הזיקוקים הגדולה לפני שבועיים היינו רואים כמות אדירה של אנשים מרוכזת באיזור הטיילת בתל אביב.

למידע כזה יש משמעות אדירה בהקשרים של ניטור זמן-אמת של פקקי תנועה: למשל, מנתוני המיקום של מכשירים סלולריים בכביש החוף ניתן לחשב את מהירות התנועה בכביש בקטעים שונים, ולזהות פקקי תנועה בשלב מוקדם יחסית. תחשבו על שילוב של מערכת אוטומטית כזאת לזיהוי פקקי תנועה בזמן אמת, עם מערכת ניווט ברכב (GPS): לראשונה, מערכת הניווט תוכל להציע לכם מסלולים עוקפי פקק!

השלב הטבעי הבא הוא להשתמש בנתונים ככלי עזר לתכנון העיר: לראות איזה כבישים כדאי להרחיב, לזהות אתרי תיירות פופולריים במיוחד (ואז להשקיע יותר בפיתוח שלהם, או להיפך - להשקיע יותר בפרסום של אתרים פחות פופולריים), וכו'.

חשוב לשים לב שאין כאן פגיעה אמיתית בפרטיות משתמשי הסלולר, כיוון שבשום שלב לא מועברים נתונים שיכולים לזהות משתמש ספציפי (למשל, אין צורך שחברות הסלולר יעבירו את מספרי הטלפון של המכשירים). אמנם ניתן להסיק פרטים מסויימים על המשתמש רק מנתוני המיקום (איפה הוא ישן בלילה, למשל), אבל האיכון לא מדויק מספיק בשביל להסיק מכך את כתובתו המדויקת.

יחד עם זאת, אם בכל זאת יועברו מספר פרטים כלליים על כל משתמש (למשל גיל ורמת הכנסה), יפתח פתח למחקר חסר תקדים בהיסטוריה האנושית: כיצד אוכלוסיות שונות מתפזרות במרחב ובזמן, ולמעשה כיצד מתנהג "האורגניזם האנושי".

לקריאה נוספת: שני מחקרים פורצי דרך של קרלו ראטי [2005, 2005] ואחד של ריין האס [2005].

חבר מהאוניברסיטה התלונן לפני כמה ימים על חוסר הנוחות שכרוכה בהסתובבות עם טלפון סלולרי במסיבות: מבחינת משקל, גם המכשירים המודרניים והקלים ביותר עדיין מורגשים מאוד במכנסיים. מבחינת נפח, כל המכשירים יוצרים בליטה במיקום רגיש מסויים. מצד שני, ברור שאי אפשר להסתובב היום ללא סלולרי (ובמיוחד במסיבות).

גורם מרכזי למשקל ולנפח היא הבטריה, והדרישה לבטריה גדולה כל כך נובעת מהצורך לספק כוח למשדר הסלולרי לאורך זמן. אבל, במסיבה ממוצעת של 500 איש יש בערך 500 בטריות ו-500 משדרים סלולריים - בזבוז אדיר! (אחרי הכל, כמה מתוכם מדברים בכל רגע נתון?)

אז הנה הפתרון-

כל המכשירים הסלולריים המודרניים תומכים בתקן bluetooth, שמאפשר להתקנים חיצוניים להתממשק אליהם בטווחים של עשרות בודדות של מטרים (כך, למשל, פועלות רוב האזניות האלחוטיות לסלולריים). שידור בתקן bluetooth אינו דורש כוח משמעותי, ולכן ההתקנים יכולים להיות קומפקטיים מאוד.

במקום להסתובב עם מכשיר סלולרי שלם, נסתובב עם התקן bluetooth קטן שיתממשק למכשירים הסלולריים של אנשים אחרים מסביבנו. לתוך ההתקן נזין את כרטיס ה-SIM שלנו, כך שכשההתקן שלנו ידבר עם ספק הסלולר (תוך שימוש במכשירים הסלולריים שסביבו כתחנות ממסר) - הספק יוכל לדעת מי אנחנו, לחייב אותנו בהתאם ולהעביר להתקן שלנו שיחות המיועדות אלינו (שוב, תוך שימוש במכשירים הסלולריים שסביבו כתחנות ממסר).

נותרה בעיה אחת: כשאנחנו משתמשים בהתקן אנחנו למעשה משתמשים במשאבים של אנשים שסביבנו, וספציפית "מבזבזים" להם בטריה. מה האינטרס שלהם להשתתף במשחק הזה?

גם זו בעיה פתירה: כל בעל מכשיר סלולרי יוכל לבחור האם לממסר תקשורת של משתמשי ההתקן, ותמורת איזה מחיר (לדוגמא: בעל מכשיר סלולרי יוכל לקבוע שהוא מאפשר מימסור של מידע דרכו תמורת 50 אגורות לדקה). התקן ה-bluetooth שלנו ידע לזהות מכשירים בסביבתו שניתן להתממסר דרכם ולבחור אוטומטית את הזול מביניהם, כך שבאופן טבעי שימוש בהתקן יהיה מעט יקר יותר משימוש במכשיר הסלולרי הכבד והמסורבל. החיוב והזיכוי יתבצעו כמובן ברמת ספק הסלולר, שמכיר את כלל המשתמשים (לפי כרטיסי ה-SIM שלהם).

המשמעות היא שעצם היותך באירוע רב משתתפים עם מכשיר סלולרי מהסוג הנוכחי (ז"א כזה עם משדר סלולרי ובטריה כבדה) - תכניס לך כסף. תוצר לואי סביר יהיה הופעת "תחנות חמות" קבועות שישכירו שירותי מימסור תמורת סכומים נמוכים, אולי אפילו מטעם ספקי הסלולר עצמם. מכשירים סלולריים מהסוג הקיים היום יהיו שימושיים רק באיזורים שאינם הומי אדם.

ובעתיד הרחוק יותר? סביר שבסופו של דבר נדבר דרך תחנות חמות של אינטרנט (אני חוזה הופעת מכשירי skype "סלולריים" בטווח זמן של שנים בודדות).

הרעיון כולו מצלצל מוכר? זה לא מקרה. זה היישום הבסיסי של רשת "עמית לעמית" (peer2peer) לעולם הסלולר, בדומה ל-emule בעולם שיתוף הקבצים או skype בעולם ה-voip.

ובשורה התחתונה: יש פתרון לבעיית המכנסיים הכבדים במסיבות, הוא פשוט דורש אירגון מחדש של עולם הסלולר.