אנחנו ניצחנו, מכבי הפסידה
"קבוצות" הוא אחד מהנושאים הבודדים שזוכים להתייחסות גם במתמטיקה וגם בפסיכולוגיה: במתמטיקה תחת המטריה הרחבה של תורת הקבוצות (שהיא אולי הבסיס למתמטיקה כולה), ובפסיכולוגיה תחת המטריה הרחבה לא פחות של הפסיכולוגיה החברתית.
את העיסוק המתמטי בקבוצות אשאיר להזדמנות אחרת (למעשה כבר נגעתי בו מעט כשכתבתי על קבוצות אינסופיות), והפעם אתמקד בפן הפסיכולוגי בלבד: אתאר בקצרה תיאוריה פסיכולוגית שעוסקת בקבוצות חברתיות וההשתייכות אליהן, ואראה כיצד היא באה לידי ביטוי בטוקבקים של אוהדי מכבי תל אביב בכדורסל.
ההגדרה המדוייקת של קבוצה חברתית עמומה למדי (בדומה להגדרות של מושגים פסיכולוגיים רבים אחרים), אבל היא כמעט ברורה מאליה בצורה אינטואיטיבית. קבוצות חברתיות לדוגמא הן קבוצת כדורסל, קבוצת האוהדים שלה, קבוצת הפסיכולוגים, קבוצת הנשים, קבוצת הישראלים וכו'.
קל לראות שכל אחד מאיתנו חבר במספר רב של קבוצות חברתיות שונות. השאלה המתבקשת, אם כן, היא איזה צורך מספקת החברות בקבוצה?
אחת התיאוריות שמנסה לענות על השאלה היא תיאורית הזהות החברתית של Tajfel ו-Turner, שטוענת כי הזדהות עם קבוצות נועדה לשפר את ההערכה העצמית של הפרט.
כנגזרת מכך, השערה מרכזית של התיאוריה היא שקיים קשר חיובי בין היוקרה (סטטוס) של קבוצה לבין מידת ההזדהות איתה, ובמילים אחרות: ככל שקבוצה תחשב כ"מוצלחת יותר", אנשים ייטו יותר להזדהות איתה.
הנקודה האחרונה נראית, על פניו, כמעט טריוויאלית. בכל זאת, התיאוריה צופה גם את קיומן של תופעות מורכבות יותר, למשל שאנשים שיחוו ירידה זמנית בהערכה העצמית ייטו יותר להזדהות עם קבוצות, וכתוצאה מכך ההערכה העצמית שלהם באמת תעלה.
ואכן, שתי הטענות הנ"ל אומתו במספר ניסויי מעבדה קלאסיים, מה שהביא לביסוס משמעותי של התיאוריה. אבל התיאוריה אינה מסבירה רק תופעות שמתרחשות במעבדה:
במאמר קלאסי [1976] בדק רוברט סיאלדיני שבע אוניברסיטאות גדולות בארה"ב, והראה שבבוקר שלאחר נצחון של קבוצת הפוטבול של האוניברסיטה נראים בקמפוס יותר סטודנטים לבושים בחולצת האוניברסיטה, לעומת בבוקר שלאחר הפסד של קבוצת הפוטבול. בנוסף, סטודנטים נטו להשתמש בביטוי We (גוף ראשון) כשתיארו נצחון של קבוצת הפוטבול, ובביטוי They (גוף שלישי) כשתיארו הפסד. סיאלדיני תיאר זאת כ-"basking in reflected glory" - התחממות מהתהילה המשתקפת עליך בעקבות הצלחה של קבוצה שאתה חלק ממנה. כמובן, כל זה מסתדר מצוין עם ההשערה המרכזית של תיאורית הזהות החברתית.
מתברר שהתופעה אינה מוגבלת רק לאוניברסיטאות בארה"ב, והיא מתקיימת גם במחוזותינו:
בשבועיים הראשונים של חודש אפריל 2007, התמודדה קבוצת הכדורסל מכבי תל אביב מול אלופת אירופה צסק"א מוסקבה, בשלב ההצלבה של אליפות אירופה בכדורסל (יורוליג). ההתמודדות היתה בשיטת הטוב משלוש, כשהמשחק הראשון והשלישי נערכים במוסקבה, והמשחק השני בישראל.
בסופו של דבר, כל קבוצה ניצחה את משחקי הבית שלה (צסק"א – את המשחקים הראשון והשלישי; מכבי – את המשחק השני), כך שבסיום ההתמודדות צסק"א העפילה לשלב הפיינל-פור ומכבי הודחה מהתחרות. שלושת המשחקים הסתיימו בהפרשים משמעותיים (80:58, 56:68, 92:71).
לאחר כל משחק, מתפרסמת ב-ynet כתבת סיכום במדור הספורט, ובעקבותיה מספר רב של טוקבקים. הטוקבקים אנונימיים לחלוטין, ועוסקים בקשת רחבה של נושאים: מניתוחי ספורט מעמיקים, ועד קללות נמוכות כנגד שחקנים, מאמנים, פרשני הערוץ הראשון, כותב המאמר וטוקבקיסטים אחרים.
כאמור, השערה מרכזית של תיאוריית הזהות החברתית היא שקיים קשר חיובי בין היוקרה (סטטוס) של קבוצה לבין מידת ההזדהות איתה. ספציפית, ניתן לשער כי לאחר ניצחון של מכבי תל אביב מידת ההזדהות איתה תהיה גדולה יותר מאשר לאחר הפסד, והדבר יבוא לידי ביטוי בטוקבקים.
כדי לבדוק האם ההשערה אכן מתקיימת, ערכתי את הבדיקה הבאה: בשלב הראשון, סיננתי מתוך 535 הטוקבקים שנלוו לכתבות (משחק 1, משחק 2, משחק 3) את אלה שנכתבו ע"י אוהדי מכבי מוצהרים - מי שהזדהה כ"צהוב", "אוהד מכבי" או "מכביסט", וטוקבקים נוספים שמתוכנם היה ברור שהכותב הוא אוהד מכבי. בשלב השני, סיננתי טוקבקים בהם התייחסו האוהדים למכבי תל אביב עצמה (בניגוד לתגובות כלליות בסגנון "איזה משחק!"). כעת נשארתי עם 58 טוקבקים בלבד, אותם חילקתי לשתי קטגוריות: אלה בהם ההתייחסות למכבי היתה בגוף ראשון ("ניצחנו בפוקס"), ואלה בהם ההתייחסות למכבי היתה בגוף שני או שלישי ("מכבי ניצחו בפוקס"). את המקרים הבודדים בהם היו התייחסויות משני הסוגים ספרתי בקטגוריה הראשונה. להלן מספרי הטוקבקים שנכנסו לניתוח, בחלוקה לפי הקטגוריות:
משחק 1, "אנחנו": 18 79 123 137 155 172 180
משחק 1, "הם": 21 33 35 36 80 92 97 104 112 133 150 154 167
משחק 2, "אנחנו": 18 40 48 54 57 73 82 90 102 150
משחק 2, "הם": 26 34 68 88 94 96 115 151
משחק 3, "אנחנו": 5 35 58 93 156 191
משחק 3, "הם": 1 110 121 123 135 138 150 167 171 179 180 182 183 185
הגרף הבא מציג את הנתונים בצורה ברורה יותר:
והגרף הבא מאחד את המשחק הראשון והשלישי לקטגוריה בודדת של "הפסד":
כפי שניתן לראות, הנתונים עומדים בקנה אחד עם ההשערה ועם התיאוריה: אחוז גדול יותר של אוהדי מכבי תל אביב התייחסו לקבוצה בגוף ראשון לאחר ניצחון מאשר לאחר הפסד.
האם מדובר בהבדל מקרי? נראה שלא. ניתוח שונות חד-גורמי בין נבדקים (שתי קטגוריות, לפי המנצח במשחק; השערה חד-צדדית) מצביע על כך שמדובר באפקט מובהק סטטיסטית, ברמת בטחון קרובה ל-95% (F(1, 56)=2.795; p=.05006).
בשורה התחתונה, הניבוי המרכזי ביותר של תיאורית הזהות החברתית מתקיים גם עבור אוהדי מכבי. בכל מקרה, אני מעדיף את ההסבר הזה מאשר את ההסבר של "סטיב קפלן ראש העיר האדום", שכתב כי "אוהדי הצלחות מכבי = האוהדים הגרועים בעולם! " (משחק 1, תגובה 161).
הערת צד: בדרך כלל מקובל להתייחס לאפקט כמובהק אם p<.05. בניתוח הסטטיסטי האחרון התקבל p שקרוב באופן מחשיד לערך הקריטי, ובכל זאת גדול ממנו במעט. חוקרים מסויימים עלולים לטעון שבמקרה כזה אסור לומר שהאפקט מובהק סטטיסטית. באופן אישי, אני מאמין שנכון יותר לציין את ערך ה-p המדויק שהתקבל ולהשאיר לקוראים את ההחלטה כיצד להתייחס לתוצאות, מאשר להתייחס לאפקט בצורה דיכוטומית כמובהק או לא.
רביעי, 23 במאי 2007 בשעה 0:19
אני לא יודע עד כמה הבדיקה אפשרית, אבל יהיה מעניין לבדוק את הכותרות בתקשורת לגבי המלחמה האחרונה למשל. חיזוק הטענה שלך אפשרי אם ימצא שב"נצחונות" צה"ל השתמשו ב"כוחותינו", "אנחנו" וכו', ומנגד בכשלונות "מערך הבטחון" "צה"ל" או שם יחידה מסויימת.
תודה על עוד פוסט מצויין!
רביעי, 23 במאי 2007 בשעה 10:47
מעניין כרגיל, תודה!
שאלת תם, בתור מי שלא מבין בסטטיסטיקה - במשחק השני (בו "אנחנו" ניצחנו), ההפרש בין הקולות הוא קטן מאוד: טוקבק אחד שהיה משתמש ב"הם" היה מביא את התוצאה ל- 50%-50%. האם זה יכול להצביע על תופעה חד-צדדית, כלומר, שאוהדים משתמשים ב"הם" כאשר קבוצתם מפסידה, אבל לא בהכרח ב"אנחנו" כאשר קבוצתם מנצחת?
רביעי, 23 במאי 2007 בשעה 11:32
P-::
רעיון מעניין, ונשמע לי סביר שאכן תמצא שם תופעה דומה.
כשאני חושב על זה, גם תמלילי העדויות לועדת וינוגרד יכולים להיות מקור לסטטיסטיקות נהדרות.
פופטיץ:
יכול להיות שהטעיתי קצת כשתיארתי את המחקר של סיאלדיני, אבל הטענה היא לא שבנצחון רוב ההתייחסויות לקבוצה יהיו בגוף ראשון ובהפסד רוב ההתייחסויות יהיו בגוף שלישי - אלא ששיעור השימוש בגוף ראשון יהיה גדול יותר בניצחון מאשר בהפסד.
יכול להיות, למשל, שהשיעור האמיתי (במובן של תוחלת תיאורטית) הוא 38% לעומת 20% (ז"א שבשני המקרים משתמשים יותר ב"הם"), יכול להיות שהשיעור האמיתי הוא 68% לעומת 55% (ז"א שבשני המקרים משתמשים יותר ב"אנחנו"), ויכול להיות שהשיעור האמיתי הוא 51% לעומת 49% (ז"א באמת רוב בכל אחד מהמקרים).
במדגם יצאה במקרה האפשרות השלישית, אבל לא ניתן לפסול את האפשרות הראשונה ברמת בטחון של 95% (את השניה דוקא אפשר, בעזרת רווחי בר-סמך).
כהערה כללית, יש הבדל משמעותי מאוד בין עצם קיומו של אפקט לבין הגודל שלו, ויכול להיות שאפקט כמו זה שתיארתי בפוסט יהיה מובהק אבל חלש מאוד: למשל, ששיעור השימוש ב"אנחנו" יהיה 55.5% בנצחון לעומת 55% בהפסד, ובכל זאת מובהק (כמובן, ידרש מדגם גדול יחסית בשביל להראות את זה).
על פניו, במקרה של אוהדי מכבי האפקט דוקא נראה חזק יחסית (ההפרש במדגם בין שיעורי השימוש ב"אנחנו" בשני המקרים הוא יותר מ-20%).
לדיון תיאורטי מרתק לגבי הסוגיה האחרונה (גודל האפקט לעומת הקיום שלו) ובכלל לגבי מובהקות סטטיסטית במחקרים פסיכולוגיים:
The Earth Is Round (p< .05) [1994]x
רביעי, 23 במאי 2007 בשעה 11:56
אני לא חושב שמובהקות יכולה לבוא על סמך מחקר שבדק שלושה משחקים, למרות שכמות ההשקעה בפוסט מדהימה, אני חושש שבשביל להגיע למסקנה מדעית כדאי שתבחן את הנושא לאורך יותר משחקים כדי להראות את המובהקות.
רביעי, 23 במאי 2007 בשעה 13:29
יהונתן:
מובהקות סטטיסטית (עבור רמת בטחון נתונה) היא מושג מתמטי שלא נתון לפרשנות, ולכן לומר שמובהקות אינה "יכולה לבוא על סמך מחקר שבדק שלושה משחקים" זו פשוט טעות. הנה, עובדה.
באופן טבעי, ככל שהאפקט שמנסים להראות חלש יותר, ידרש מדגם גדול יותר כדי להגיע למובהקות (יותר מגיבים, יותר משחקים וכו'). במקרה הזה האפקט חזק יחסית, ולכן ניתן היה להגיע למובהקות סטטיסטית ברמת בטחון גבוהה כבר עבור שלושה משחקים. בהקשר זה, ראה גם את החלק השני של תגובתי לפופטיץ.
כמובן, כשמדברים על אישוש של תיאוריה שלמה, כדאי להתבסס על מספר רב של מחקרים שונים, שבודקים השערות שונות שנגזרות מהתיאוריה. כאמור, תיאורית הזהות החברתית אוששה במחקרים רבים.
רביעי, 23 במאי 2007 בשעה 18:40
זה מאוד מעניין מה שכתבת, בעיקר בעקבות העובדה שבעצם מילים יוצרות משמעות ומשפיעות. ז"א להגיד "הם" זה לא רק ביטוי של אכזבה, יש מסביבו משמעות שגורת פעלה. אמנם אם זה סתם טוקבקיסט או מדגם מייצג זה לא ממש משמעותי, אבל אם אותה תופעה מתבטאת גם בדיווחים של אמצעי התקשורת (כמו שהמגיב הראשון שיער) אז זה מאוד חשוב.
אבל יש לי שאלה אליך: שייכות לקבוצה זה אחד הדברים החזקים ביותר בדינאמיקה קבוצתית. אני כמעט בטוח שכל הויכוחים בין ימין ושמאל, ומתונים וקיצונים בישראל הם על רקע של שייכות לקבוצה, כאשר המצב הבטחוני משמש רק כתירוץ, או ראציונאליזציה.
אבל מצד שני, אני חייב להבין (ולאור חג השבועות) מה קרה לקיבוצים? הרי אין שם איזה ערך עליון של שייכות וקידום הקבוצה? האין זה האוטופיה של הקבוצות? האם זה בגלל שכל הקבוצות הפסידו שם?
רביעי, 23 במאי 2007 בשעה 22:26
אני רואה בך הוגה הפסיכואנליזה התגובתית החברתית
יום יבוא ויזכרו שאני כיניתי אותך ככה ראשון!!1!!1
ושוב שכולם ידעו שאני קשור לבלוג הזה ולאיכות שלו.
ועכשיו לחלק ה"ערכי" או יותר נכון לעוד חלק ערכי:
אגב לbasking יש גם משמעות כקיבוץ נדבות תרגום שיותר מתאים לדעתי לתופעה
שלישי, 29 במאי 2007 בשעה 12:40
בימי קדם (כשלמדתי פסיכו' חברתית) נהגנו לתרגם את basking כ"השתזפות/שיזוף". כך או כך, אחלה פוסט! (publishable material )
ראשון, 03 ביוני 2007 בשעה 17:43
מעניין :)
(אני קורא חדש, אז מגיע לך גם היי וח"ח על הבלוג המעולה)
יש משפט כזה
"הכישלון הוא יתום ולהצלחה הרבה אבות"
אז זה זה P:
רביעי, 06 ביוני 2007 בשעה 23:32
הערה על האדפטיביות האבולוציונית של BIRG-
התחושה של שייכות לקבוצה "מנצחת" היא תחושה אפטטיבית.
אפשר להגיד שהאפטטיביות של התחושה הזאת והרצון להתקרב ולהתגבש סביב ניצחונות הייתה משהו שלאורך ההיסטוריה האנושית הוכיח את עצמו מבחינה אבולוציונית.
כאשר התחברו לקבוצה מנצחת, והתקרבו למקום זה בו יש משהו טוב, סיכויי ההישרדות עלו.
אפשר לאמר שהמנגנון הזה הוא המנגנון שאחראי ליצירת הגבישים הרב-אנושיים להן אנו קוראים מדינות.
שני, 11 ביוני 2007 בשעה 14:30
אני פשוט לא מבין.
מה הייתה המוטיבציה שלך, מר וולפארם, לשחזר ניסוי שתוצאותיו הוכחו אמפירית ותיאורטית, במספר דיספלינות, עשרות פעמים, במשך כמה דורות ..?
נשמע לי כמו הרבה עבודה.
שני, 11 ביוני 2007 בשעה 18:31
מרווה הפיגמנטים:
המוטיבציה היתה עבודה קצרה (בהיקף עמוד בודד) בקורס פסיכולוגיה חברתית ב' של ד"ר שירי נוסבאום. מקצה לקצה זה לקח לי בערך שעתיים, כך שבאמת לא היתה מעורבת כאן הרבה עבודה.
באופן כללי, לדעתי יש הבדל משמעותי בין לקרוא על תופעה תיאורטית בספר לבין לראות אותה מתרחשת במציאות. מה גם שככל הידוע לי אף אחד מהמחקרים לא נערך על טוקבקים באינטרנט, כך שלפחות אפריורית לא היה מובן מאליו שהתופעה תתקיים גם שם.
שישי, 15 ביוני 2007 בשעה 14:37
השימוש במילים מסויימות הוא באמת תחום מחקר שלם (נעלם לי בלוג חביב מהבוקמרקס בנושא :( ).
גם שאנחנו מנסים לשדל אדם לעשות משהו אנחנו נעזרים בכך לרוב, לדוגמא: "אתה בא לים?" כשאנחנו רוצים שיבוא או "אתה הולך לים?" כשרוצים להוריד אותו מהרעיון…
בכל מקרה, אחלה פוסט! :)
ראשון, 29 ביולי 2007 בשעה 19:28
הי דני. אתה אוהב סטטיסטיקה - אולי תוכל לעזור לי עם הנתון הבא של הלמ"ס שהתפרסם ב-ynet.
הם כותבים: "77 אחוז מגברי תל-אביב הם רווקים, ו-69 אחוז בחיפה, לעומת 62 אחוז רווקות בתל-אביב ו-46 אחוז בחיפה."
המספרים האלה קצת מפריעים לי. האם באמת יש כל כך הרבה יותר גברים בערים הראשיות שלנו?
מחישוב מהיר נובע שיש פי 1.65 יותר גברים מאשר נשים בתל אביב.
בחיפה -המצב אף חמור יותר - פי 1.74 גברים יותר מאשר נשים.
האם הלמ"ס טועה?
ואם לא - אז איפה כל הנשים?
שני, 30 ביולי 2007 בשעה 14:40
בוריס:
השאלה שלך היא דוגמה מצוינת לחשיבות של קריאה ביקורתית של נתונים סטטיסטיים שמופיעים בתקשורת. הגישה שלי במקרים כאלה היא שאם נתון סטטיסטי נשמע ממש לא סביר, כנראה שהוא באמת לא נכון (ראה גם את הפוסט שלי על סטטיסטיקות הגירושין בישראל).
בכל מקרה, ההסבר הוא כדלהלן-
ynet מציגים את הנתונים בדיוק כפי שהבאת אותם, אבל בלוח המקורי של הלמ"ס מצוין במפורש שהנתונים מתייחסים אך ורק ליהודים בקבוצת הגיל 25-29. בשילוב עם העובדה (מאותו לוח) שגיל החתונה החציוני הוא 27.6 אצל גברים ו-25.2 אצל נשים, המסקנה המתבקשת היא שבקבוצת הגיל הזו יהיו משמעותית יותר רווקים מרווקות.
אם לא השתכנעת, תוכל לגלות (בלוח הזה של הלמ"ס), שמספר היהודים בתל אביב (בקבוצת הגיל 25-29) הוא בסה"כ 95800, מתוכם 48100 גברים ו-47700 נשים. ז"א, בתל אביב אמנם מעט יותר גברים יהודים מנשים יהודיות בגיל המדובר (50.21% לעומת 49.79%), אבל ההפרש הוא זניח.
חמישי, 02 באוגוסט 2007 בשעה 19:12
ואללה
הרבה יותר הגיוני
תודה
ראשון, 20 באפריל 2008 בשעה 18:19
[…] במקרה האחרון שילמו כדי לשמר את ההטיה). כיוון שאנשים נוטים לאהוד את הקבוצה המנצחת, Wishful Thinking תבוא לידי ביטוי, בדרך כלל, בהטיה לטובת […]