דיסוננס קוגניטיבי

"קבוצות" הוא אחד מהנושאים הבודדים שזוכים להתייחסות גם במתמטיקה וגם בפסיכולוגיה: במתמטיקה תחת המטריה הרחבה של תורת הקבוצות (שהיא אולי הבסיס למתמטיקה כולה), ובפסיכולוגיה תחת המטריה הרחבה לא פחות של הפסיכולוגיה החברתית.

את העיסוק המתמטי בקבוצות אשאיר להזדמנות אחרת (למעשה כבר נגעתי בו מעט כשכתבתי על קבוצות אינסופיות), והפעם אתמקד בפן הפסיכולוגי בלבד: אתאר בקצרה תיאוריה פסיכולוגית שעוסקת בקבוצות חברתיות וההשתייכות אליהן, ואראה כיצד היא באה לידי ביטוי בטוקבקים של אוהדי מכבי תל אביב בכדורסל.

ההגדרה המדוייקת של קבוצה חברתית עמומה למדי (בדומה להגדרות של מושגים פסיכולוגיים רבים אחרים), אבל היא כמעט ברורה מאליה בצורה אינטואיטיבית. קבוצות חברתיות לדוגמא הן קבוצת כדורסל, קבוצת האוהדים שלה, קבוצת הפסיכולוגים, קבוצת הנשים, קבוצת הישראלים וכו'.

קל לראות שכל אחד מאיתנו חבר במספר רב של קבוצות חברתיות שונות. השאלה המתבקשת, אם כן, היא איזה צורך מספקת החברות בקבוצה?

אחת התיאוריות שמנסה לענות על השאלה היא תיאורית הזהות החברתית של Tajfel ו-Turner, שטוענת כי הזדהות עם קבוצות נועדה לשפר את ההערכה העצמית של הפרט.

כנגזרת מכך, השערה מרכזית של התיאוריה היא שקיים קשר חיובי בין היוקרה (סטטוס) של קבוצה לבין מידת ההזדהות איתה, ובמילים אחרות: ככל שקבוצה תחשב כ"מוצלחת יותר", אנשים ייטו יותר להזדהות איתה.

הנקודה האחרונה נראית, על פניו, כמעט טריוויאלית. בכל זאת, התיאוריה צופה גם את קיומן של תופעות מורכבות יותר, למשל שאנשים שיחוו ירידה זמנית בהערכה העצמית ייטו יותר להזדהות עם קבוצות, וכתוצאה מכך ההערכה העצמית שלהם באמת תעלה.

ואכן, שתי הטענות הנ"ל אומתו במספר ניסויי מעבדה קלאסיים, מה שהביא לביסוס משמעותי של התיאוריה. אבל התיאוריה אינה מסבירה רק תופעות שמתרחשות במעבדה:

במאמר קלאסי [1976] בדק רוברט סיאלדיני שבע אוניברסיטאות גדולות בארה"ב, והראה שבבוקר שלאחר נצחון של קבוצת הפוטבול של האוניברסיטה נראים בקמפוס יותר סטודנטים לבושים בחולצת האוניברסיטה, לעומת בבוקר שלאחר הפסד של קבוצת הפוטבול. בנוסף, סטודנטים נטו להשתמש בביטוי We (גוף ראשון) כשתיארו נצחון של קבוצת הפוטבול, ובביטוי They (גוף שלישי) כשתיארו הפסד. סיאלדיני תיאר זאת כ-"basking in reflected glory" - התחממות מהתהילה המשתקפת עליך בעקבות הצלחה של קבוצה שאתה חלק ממנה. כמובן, כל זה מסתדר מצוין עם ההשערה המרכזית של תיאורית הזהות החברתית.

מתברר שהתופעה אינה מוגבלת רק לאוניברסיטאות בארה"ב, והיא מתקיימת גם במחוזותינו:

בשבועיים הראשונים של חודש אפריל 2007, התמודדה קבוצת הכדורסל מכבי תל אביב מול אלופת אירופה צסק"א מוסקבה, בשלב ההצלבה של אליפות אירופה בכדורסל (יורוליג). ההתמודדות היתה בשיטת הטוב משלוש, כשהמשחק הראשון והשלישי נערכים במוסקבה, והמשחק השני בישראל.

בסופו של דבר, כל קבוצה ניצחה את משחקי הבית שלה (צסק"א – את המשחקים הראשון והשלישי; מכבי – את המשחק השני), כך שבסיום ההתמודדות צסק"א העפילה לשלב הפיינל-פור ומכבי הודחה מהתחרות. שלושת המשחקים הסתיימו בהפרשים משמעותיים (80:58, 56:68, 92:71).

לאחר כל משחק, מתפרסמת ב-ynet כתבת סיכום במדור הספורט, ובעקבותיה מספר רב של טוקבקים. הטוקבקים אנונימיים לחלוטין, ועוסקים בקשת רחבה של נושאים: מניתוחי ספורט מעמיקים, ועד קללות נמוכות כנגד שחקנים, מאמנים, פרשני הערוץ הראשון, כותב המאמר וטוקבקיסטים אחרים.

כאמור, השערה מרכזית של תיאוריית הזהות החברתית היא שקיים קשר חיובי בין היוקרה (סטטוס) של קבוצה לבין מידת ההזדהות איתה. ספציפית, ניתן לשער כי לאחר ניצחון של מכבי תל אביב מידת ההזדהות איתה תהיה גדולה יותר מאשר לאחר הפסד, והדבר יבוא לידי ביטוי בטוקבקים.

כדי לבדוק האם ההשערה אכן מתקיימת, ערכתי את הבדיקה הבאה: בשלב הראשון, סיננתי מתוך 535 הטוקבקים שנלוו לכתבות (משחק 1, משחק 2, משחק 3) את אלה שנכתבו ע"י אוהדי מכבי מוצהרים - מי שהזדהה כ"צהוב", "אוהד מכבי" או "מכביסט", וטוקבקים נוספים שמתוכנם היה ברור שהכותב הוא אוהד מכבי. בשלב השני, סיננתי טוקבקים בהם התייחסו האוהדים למכבי תל אביב עצמה (בניגוד לתגובות כלליות בסגנון "איזה משחק!"). כעת נשארתי עם 58 טוקבקים בלבד, אותם חילקתי לשתי קטגוריות: אלה בהם ההתייחסות למכבי היתה בגוף ראשון ("ניצחנו בפוקס"), ואלה בהם ההתייחסות למכבי היתה בגוף שני או שלישי ("מכבי ניצחו בפוקס"). את המקרים הבודדים בהם היו התייחסויות משני הסוגים ספרתי בקטגוריה הראשונה. להלן מספרי הטוקבקים שנכנסו לניתוח, בחלוקה לפי הקטגוריות:

משחק 1, "אנחנו": 18 79 123 137 155 172 180
משחק 1, "הם": 21 33  35  36  80  92  97 104 112 133 150 154 167
משחק 2, "אנחנו": 18 40 48 54 57 73  82  90 102 150
משחק 2, "הם": 26 34 68 88 94 96 115 151
משחק 3, "אנחנו": 5  35  58  93 156 191
משחק 3, "הם": 1 110 121 123 135 138 150 167 171 179 180 182 183 185

הגרף הבא מציג את הנתונים בצורה ברורה יותר:

והגרף הבא מאחד את המשחק הראשון והשלישי לקטגוריה בודדת של "הפסד":

כפי שניתן לראות, הנתונים עומדים בקנה אחד עם ההשערה ועם התיאוריה: אחוז גדול יותר של אוהדי מכבי תל אביב התייחסו לקבוצה בגוף ראשון לאחר ניצחון מאשר לאחר הפסד.

האם מדובר בהבדל מקרי? נראה שלא. ניתוח שונות חד-גורמי בין נבדקים (שתי קטגוריות, לפי המנצח במשחק; השערה חד-צדדית) מצביע על כך שמדובר באפקט מובהק סטטיסטית, ברמת בטחון קרובה ל-95% (F_{(1, 56)}=2.795; p=.05006).

בשורה התחתונה, הניבוי המרכזי ביותר של תיאורית הזהות החברתית מתקיים גם עבור אוהדי מכבי. בכל מקרה, אני מעדיף את ההסבר הזה מאשר את ההסבר של "סטיב קפלן ראש העיר האדום", שכתב כי "אוהדי הצלחות מכבי = האוהדים הגרועים בעולם! " (משחק 1, תגובה 161).

הערת צד: בדרך כלל מקובל להתייחס לאפקט כמובהק אם p<.05. בניתוח הסטטיסטי האחרון התקבל p שקרוב באופן מחשיד לערך הקריטי, ובכל זאת גדול ממנו במעט. חוקרים מסויימים עלולים לטעון שבמקרה כזה אסור לומר שהאפקט מובהק סטטיסטית. באופן אישי, אני מאמין שנכון יותר לציין את ערך ה-p המדויק שהתקבל ולהשאיר לקוראים את ההחלטה כיצד להתייחס לתוצאות, מאשר להתייחס לאפקט בצורה דיכוטומית כמובהק או לא.