הדמוגרפיה של לוחמי צה"ל (המשך)
בפוסט הקודם תיארתי את הקשר בין גיוס ליחידות קרביות לבין סוג היישוב שבו אתה גר. ספציפית, הראיתי שביישובים כפריים שיעור הגיוס הקרבי גבוה מאוד בהשוואה ליישובים עירוניים.
בסוף הפוסט, הזהרתי כי סביר שהקשר מבטא מתאם מזויף. חשוב להבין שהכוונה היא לא שהקשר אינו קיים במציאות (מובהקות סטטיסטית מבטיחה לנו שהקשר אמיתי וקיים), אלא רק שמדובר בסימפטום של תופעה עמוקה יותר. בזמנו, חשבתי שניתן יהיה לרדת לשורש העניין רק בעזרת נתונים נוספים, שאינם פומביים.
מתברר שטעיתי. בחינה נוספת של אותם נתונים מאפשרת לזהות קשר עמוק יותר, כפי שניתן לראות בגרף הבא:
מבחן חי בריבוע לטיב התאמה מאשר שלא מדובר בהבדל מקרי אלא בהבדל מובהק סטטיסטית ברמת בטחון קרובה לודאית (p < 10-14). ניתוח שאריות מתוקננות מראה כי אכן ברמת בטחון גבוהה, ביישובים קטנים שיעור ההרוגים גבוה מהצפוי (p < 10-14) וביישובים גדולים שיעור ההרוגים נמוך מהצפוי (p < 0.05). ביישובים בינוניים שיעור ההרוגים גבוה מעט מהצפוי, אך ברמה שאינה מובהקת סטטיסטית.
במילים פשוטות: ככל שהיישוב בו אתה גר קטן יותר, גדלים סיכוייך להתגייס לשירות קרבי. מעניין לציין שהתופעה חזקה מאוד כשמשווים בין קטגוריות היישובים שציינתי למעלה, אך כמעט ואינה קיימת כשמשווים בין שני יישובים גדולים (ז"א, אין הבדל מהותי בין יישוב של 50,000 איש, ליישוב של 250,000 איש). יתכן שהסיבה לכך היא מיעוט הנתונים שאינו מאפשר מובהקות סטטיסטית, אך תחושת הבטן שלי היא שמדובר פשוט בסף קריטי, שמעבר לו גודל היישוב כבר לא משחק תפקיד.
אם כן, מדוע מדובר בתופעה עמוקה יותר מזו שתיארתי בפוסט הקודם?
הסיבה היא שרובם המוחלט של היישובים הקטנים הם יישובים כפריים, ורובם המוחלט של היישובים הגדולים הם יישובים עירוניים. למעשה, אם מתמקדים אך ורק בקטגוריית היישובים הבינוניים (המכילה כמות שווה, פחות או יותר, של יישובים כפריים ועירוניים), מתברר כי דוקא ביישובים העירוניים שיעור ההרוגים גבוה מעט מהצפוי, וביישובים הכפריים שיעור ההרוגים נמוך מעט מהצפוי (אך ההבדל אינו מובהק סטטיסטית).
אם כן, האלוף שטרן צדק כשטען שהשכול במלחמת לבנון לא התחלק בצורה שווה באוכלוסייה, אך טעה בקשר לסיבה: הגורם הבסיסי אינו החינוך השונה שמקבל נער עירוני לעומת נער קיבוצניק, כיוון שכשגודל היישוב דומה - נראה שביישובים כפריים וביישובים עירוניים שיעורי גיוס קרבי דומים. כדוגמא הפוכה לטענתו של שטרן ניתן להביא את היישוב העירוני עומר שמנה 5,995 תושבים בשנת 2004 - שיאן כל הפרמטרים לפי נתוני צה"ל (שיעור גיוס: 92%; שיעור גיוס קרבי: 75%). כמובן, דוגמא ספציפית אחת אינה מספיקה כדי להפריך תיאוריה סטטיסטית, אך במקרה זה כבר ראינו שתיאוריית שטרן אינה עולה בקנה אחד עם הנתונים.
ולכן, בשורה התחתונה: קיים קשר בין גודל היישוב לשיעור הגיוס הקרבי, אך לא נראה כי עובדת היותו של היישוב עירוני או כפרי משחקת תפקיד משמעותי. בתיאוריה, את המסקנה האחרונה ניתן להוכיח בעזרת מתאם חלקי. בפועל, מיעוט הנתונים לא יאפשר מובהקות סטטיסטית.
אך כיצד יכול גודל היישוב כשלעצמו להשפיע על שיעור הגיוס הקרבי?
מחקר של ד"ר פטרישיה פאנק, כלכלנית שוויצרית מ-Stockholm School of Economics, מציע תיאוריה מעניינת:
המחקר [2005] עסק בשיעור ההצבעה בבחירות בשוויץ, לאורך העשור וחצי האחרונים. מתברר שהחל משנת 1994, אחד הקנטונים בשוויץ מאפשר לבוחרים להצביע באמצעות הדואר. ההצבעה בדואר היא אופציונלית, ז"א הבוחר יכול להחליט האם להגיע לקלפי ולהצביע כרגיל, או לשלוח את הצבעתו בדואר.
לכאורה, הגיוני לצפות ששיעור ההצבעה בקנטון זה יגדל, כיוון שלבוחר הפוטנציאלי קל יותר להצביע (אין לו צורך לצאת מהבית במיוחד, לעמוד בתור לקלפי וכו'). במקרה הגרוע, היינו מצפים ששיעור ההצבעה ישאר ללא שינוי. אך במציאות, באופן מדהים, שיעור ההצבעה רק ירד, כשהירידה המשמעותית ביותר היתה דוקא בקהילות קטנות!
וההסבר? החוקרת טוענת כי ההחלטה האם להצביע בבחירות מושפעת מאוד מנורמות חברתיות: הצבעה בבחירות נחשבת חיובית, וכתוצאה מכך אנשים מעוניינים שהסובבים אותם ידעו שהלכו להצביע בבחירות. כל עוד ההצבעה בבחירות היתה בקלפי בלבד, חלק מהאנשים הלכו להצביע ולו רק בשביל שיראו אותם מצביעים. ברגע שהצבעה באמצעות הדואר הפכה לאופציה, לאנשים אלה לא היתה יותר סיבה להצביע בכלל. הרי בכל מקרה, תמיד יתכן שהצביעו בדואר…
לטענת החוקרת, תופעה זו השפיעה במיוחד על קהילות קטנות משתי סיבות: ראשית, הפרטים בקהילות אלה מושפעים יותר מדעתם של הסובבים אותם. שנית, בקהילות אלה המידע על הפרטים בקהילה זורם בצורה חופשית יותר (דרך רכילות, למשל). לכן, בקהילות קטנות "הרווח היחסי" בלהראות בקלפי היה גבוה יותר, ובפרט גם ההשפעה של העלמותו היתה גדולה יותר.
ובחזרה לנושא המרכזי: מדוע בקהילות קטנות בישראל שיעור גיוס קרבי גבוה יותר?
יתכן שאחד הגורמים הוא שגיוס לצה"ל בכלל וליחידה קרבית בפרט, עדיין מהווה נורמה חיובית בחברה הישראלית. במקרה זה, הגיוני שבקהילות קטנות בהן כולם מכירים את כולם, "הרווח היחסי" של גיוס ליחידה קרבית יהיה גדול יותר, ו"העונש" על השתמטות, או לחילופין גיוס ליחידה לא קרבית, יהיה גם הוא גדול יותר.
בפשטות, קל יותר להשתמט כשאינך צריך לפגוש את חבריך לשכבה בכל סופ"ש, במכולת השכונתית.
ראשון, 17 בספטמבר 2006 בשעה 17:08
[…] דיסוננס קוגניטיבי על המתמטיקה והפסיכולוגיה של היום-יום « משקיעים חכמים ומשקיעים צודקים הדמוגרפיה של לוחמי צה“ל (המשך) » […]
ראשון, 17 בספטמבר 2006 בשעה 21:00
מעניין מאוד.
גם זה, גם הקודם, וגם בכלל.
ראשון, 17 בספטמבר 2006 בשעה 23:42
אם כך, הטענה הדמגוגית במקצת, של האלוף שטרן, לגבי התל-אביבים, שגויה ביותר.
לא רק שהנתונים הדמוגרפיים של שיעורי הגיוס וכו' שפורסמו מראים שתל-אביב נמצאת קצת מתחת לממוצע הארצי. אם היו עושים השוואה לממוצע ה"נכון", כלומר, שיעורי גיוס בישובים בעלי מס' אוכלוסין גדול, או אפילו בינוני ומעלה, כנראה ששעורי הגיוס בתל-אביב היו מעל הממוצע בצורה ברורה.
הבעיה, שנוצרה סטיגמה. וגם אילו שקראו את הכתבה ובוודאי הבחינו שממוצעי הגיוס בתל-אביב לא כל כך נמוכים מהמוצע הארצי, לא בטוח שזה גרם להם לשלול את הטענה של שטרן. בייחוד לאור העובדה שהשוו את הממוצעים של תל-אביב, על סמך טענה למצב סוציו-אקונומי גבוה של תושביה, לממוצעים הגבוהים של עומר ורעננה, כאשר הבסיס היחיד להשוואה היה מצבם הסוציו-אקונומי היותר גבוה בהתעלמות מעובדת היותם קהילות קטנות יחסית (טוב רעננה היא, למעשה, יישוב בעל מס' אוכלוסין בינוני+).
שני, 18 בספטמבר 2006 בשעה 10:31
מעניין מאוד כרגיל…..
אבל אני חייב להעיר שכאשר את מתייחסת ליישובים קטנים מתבקשת כאן הפרדה בין ישוב רגיל לבין קיבוץ , אם השערתך נכונה לא יתגלה כל הבדל בהשוואה בין נניח 20 קיבוצים שנדגמו באופן מיקרי לבין 20 ישובים באותו גודל, אני משוכנע שימצא הבדל מובהק בין מספר ההרוגים בקיבוץ לבין מספר ההרוגים ביישובים באותו גודל ממצא זה יתכן ויחליש את מסקנותייך .להלן: confound
שני, 18 בספטמבר 2006 בשעה 10:35
אופס,אין לי מושג למה החלטתי להתייחס אלייך בלשון נקבה ( יתכן והעובדה נעוצה בכך שהתכוונתי לקרוא את הבוטיק של ליהיא)
גדי
שני, 18 בספטמבר 2006 בשעה 17:12
גדי:
לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (לינק בפוסט הקודם), כל היישובים בישראל המונים פחות מ-1000 תושבים מוגדרים כיישובים כפריים. חלוקת התושבים הפנימית: 45% במושבים, 25% בקיבוצים, 30% באחרים (כולל גם יישובים ערביים רבים).
לאחר צמצום יישובים שאינם יהודים, נראה על פניו שטענתך עומדת בקנה אחד עם הנתונים ובקיבוצים הקטנים אכן שיעור ההרוגים גבוה מהצפוי.
יחד עם זאת, מיעוט הנתונים (N=19) אינו מאפשר לבצע במקרה זה מבחן סטטיסטי ברמת מובהקות סבירה, ולכן איני יכול לאשר שטענתך נכונה.
שני, 18 בספטמבר 2006 בשעה 17:12
שעשועי הסטטיסטיקאי הישראלי מקפיאים את דמי.
שני, 18 בספטמבר 2006 בשעה 17:37
הדס:
אני חייב לומר שנפגעתי. הכוונה כאן היא לא לשעשע, לא אותך ולא אותי.
בסופו של דבר, אני מנסה לתאר תופעה חברתית שהועלתה לדיון פומבי ע"י מפקד בכיר בצה"ל, ועל פניו נראית מטרידה מאוד. נכון, יותר פוליטיקלי קורקט לכתוב על מופעי זיקוקים, על המונדיאל ועל נושאים סטריליים אחרים. אבל הרבה יותר חשוב, באופן כללי וספציפית במקרה זה, לכתוב את האמת (עד כמה שהיא נגישה לי), ובמיוחד לאחר שרבים אחרים הגיבו בצורה דוגמטית על טענת האלוף (בין אם בעדה או נגדה).
השימוש בנתוני ההרוגים הוא כמובן מחוסר ברירה. אילו צה"ל היה חושף את נתוני הגיוס המלאים, ולא נתונים חלקיים בלבד - לא היה צורך בכך. בלי קשר, אני מבטיח לך שהייתי מאושר יותר אם ה"מדגם" היה קטן מדי בשביל להגיע למסקנות חותכות.
שלישי, 19 בספטמבר 2006 בשעה 12:26
קראתי בבטאון האוניברסיטה הפתוחה כתבה שיכולה לעניין אותך : http://www.openu.ac.il/Adcan/adcan44/3-29.pdf
חמישי, 21 בספטמבר 2006 בשעה 1:02
כמי שגדל והתחנך בעומר, אין לי ספק ש"לחץ חברתי" משחק תפקיד גדול בהחלטות האם ולאן להתגייס.
אם יש נגישות למאגר גדול יותר של נתונים, אולי כל הרוגי מלחמות ישראל, יכול להיות מעניין מאוד להריץ רגרסיה עם משתנה תלוי "מספר הרוגים ביישוב i" ומשתנים מסבירים "מספר תושבים ביישוב i" וכן "מספר תושבים ביישוב i בריבוע". זה שקול, נראה לי, לרגרסיה שבודקת פרופורציה של הרוגים לאוכלוסייה לפי משתנה מסביר של גודל האוכלוסייה (נכפיל את שני צידי משוואת הרגרסיה בגודל האוכלוסייה). הצורה הפונקציונאלת הזאת גם תתפוס את גודל הקשר ההולך ופוחת שנראה בנתונים הנוכחיים בין גודל האוכלוסייה לבין פרופורציית ההרוגים (צורת פראבולה).
אני חייב לציין שהמודל, גם המקורי שאינו בודק רגרסיה אלא רק מובהקות של הבדלים, אינו מושלם. כמובן שזה נובע מהסודיות שבה צה"ל שומר את נתוניו ולכן אנו נאלצים להסתפק במה שפורסם- כלומר נתונים על הרוגים.
ההבדל שאני מכוון אליו הוא שיש שונות גדולה בין הסיכויים להיהרג ביחידות קרביות שונות. לפחות על פי שמועות, הסיכוי להיהרג ביחידות קרביות מובחרות (לפחות במהלך מלחמות ישראל ה"רגילות") הוא נמוך בהרבה מהסיכוי להיהרג ביחידות שאינן מובחרות, ובמיוחד בחי"ר ובשריון.
כמובן שאין בידינו נתונים לגבי גיוס ליחידות מובחרות על פי ישוב. בסופו של דבר, המדגם שלנו מוטה בצורה שלא קל לתקן. כלומר- קשה להכליל מהמדגם שלנו על כלל המשרתים בקרבי. סביר שיש ייצוג יתר של מי שמשרת ביחידה שאינה מובחרת. לכן כדאי בכל זאת להתייחס לתוצאות במידה של זהירות- אבל זה וודאי נכון, גם בלי הבעיה הזאת, לאור רגישות הנושא.
חמישי, 21 בספטמבר 2006 בשעה 2:40
עכשיו שאני חושב על זה, אם אנחנו רוצים לאמוד רגרסיה כמו מה שהצעתי, נצטרך לאמוד את המודל הבא (המקורי), כאשר Yi מספר ההרוגים בישוב i ו- Xi מספר התושבים בישוב i:
Yi/Xi=a+bXi
כלומר, לא נכפיל את שני צידי המשוואה ב- X. רגרסיה כמו זאת שהצעתי קודם תהיה שגויה בגלל בעיית הטרוסקדסטיסי (אנחנו מכפילים את השונות של כל תצפית ב- Xi^2, כאשר Xi שונה מתצפית לתצפית, כמובן). יותר גרוע, גם יהיה מתאם בין הטעות בכל תצפית וערך ה- X של אותה תצפית (אנחנו מכפילים את הטעות ב- X). לכן המודל הנכון הוא המודל הנוכחי, אני חושב. בלי פיתוחים מיותרים…
בגלל הקשר הכפוי בין המשתנה המסביר למוסבר (אנחנו מחלקים את Y ב- X) עדיין נשמרת התכונה המעניינת ורלוונטית של קשר הולך ופוחת בין X ל- Y (לא Y חלקי X) כש- X גדל. שוב, זה רצוי כי נראה שזה תואם את הנתונים.
מצטער על הטעות! :-)
שלישי, 03 באוקטובר 2006 בשעה 15:55
ראיתי שעשית טראק-בק לפוסט שלי והוחמאתי מאוד, כיוון שאני קורא שותק שלך כמעט מיום ייסוד הבלוג, אבל לא ראיתי איפה הלינק חזרה אליי. האר נא את עיניי.
שלישי, 03 באוקטובר 2006 בשעה 16:12
אתה צודק, אין בפוסט לינק לפוסט שלך.
כשאני כותב על נושא אקטואלי, אני שולח לפעמים טראק-בק ישיר לבלוגים אחרים שכתבו על אותו נושא. הכוונה היא להגיד לכותב הבלוג האחר "שים לב, הנה פוסט שקשור לנושא שכתבת עליו", מתוך הנחה שזה כנראה יעניין אותו.
את הטראק-בק'ים ששלחתי אני רואה בממשק הניהול של וורדפרס, אבל אני לא מכיר דרך פשוטה שקוראי הבלוג יראו אותם גם.
שלישי, 12 בדצמבר 2006 בשעה 19:09
האם ניתן לעשות השוואה, בישובים בעלי סדר גודל דומה, כשהפרמטר הנבדק הוא שיוך אידאולוגי? כלומר, האם הבסיס האידיאולוגי של ישובים משפיע על אחוז המתגייסים לקרבי? (זרמים אפשריים, בעיקר בקיבוצים ובהתנחלויות הם: תק"מ, שמו"צ, התנחלויות דתיות, התנחלויות חילוניות)
שלישי, 12 בדצמבר 2006 בשעה 22:01
טל:
כאמור בפוסט הקודם, אני מתבסס על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (יישובים בישראל בשנת 2004), שמכילים מספר מועט של פרטי מידע לגבי כל יישוב ברשימה. הנתון הקרוב ביותר למה שאתה מחפש מכונה שם "השתייכות ארגונית", אך לדעתי החלוקה הפנימית שלו לקטגוריות גסה מדי, ולא תאפשר לבדוק את מה שאתה מציע.
מעבר לזה, ביישובים הקטנים מתגורר חלק קטן מאוד מאוכלוסיית ישראל, ואני מאמין שכדי לבדוק השערות לגבי שוני "פנימי" ביניהם יהיה צורך במדגם גדול משמעותית.
שלישי, 12 בדצמבר 2006 בשעה 22:10
[…] לפני שאני ממשיך בפוסט על יהדות וצדק, פגשתי פוסט מומלץ, בבלוג “דיסוננס קוגניטיבי”. הפוסט בודק מה הסיבה לאחוזים הגבוהים של המשרתים בקרבי, מקרב הקיבוצים, המושבים (וגם בהתנחלויות, למרות שאינן מוזכרות במפורש בבלוג). […]
חמישי, 14 בדצמבר 2006 בשעה 1:25
תודה :-)
שלישי, 08 במאי 2007 בשעה 10:17
שאלה קטנה לסטטיסטיקאי - האם נתוני האוכלוסיה שאתה מסתכל עליהם, שווים לאוכלוסיה שהיא נחשבת כפוטנציאל גיוס?
מה קורה כאשר אתה מוריד את הערבים אזרחי ישראל ואת החרדים מן המשוואה? אשמח לראות ניתוח כזה.
שלישי, 08 במאי 2007 בשעה 17:39
חכם:
אתה כמובן צודק, אך לדעתי לא ניתן לבצע את הניתוח שאתה מבקש בעזרת הנתונים הקיימים.
מדוע לא ניתן להוציא ערבים מהניתוח?
כפי שכתבתי למעלה, אני מתבסס על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לגבי גדלי יישובים בישראל. עבור כל יישוב מצוינת הדת העיקרית ביישוב, אבל רק עבור יישובים בודדים יש נתונים מספריים מדויקים של מספר התושבים היהודים לעומת אחרים. ז"א שאולי ניתן להוציא מהניתוח אי אילו כפרים ערביים, אבל לא ניתן להוציא את תושבי חיפה הערבים, למשל. לכן, ניתוח כזה ייצור הטיה "לטובת" יישובים קטנים (כי הוא יקטין את מספר התושבים ה"רלוונטיים" בהם, בזמן שמספר התושבים הרלוונטיים בערים הגדולות ישאר לכאורה ללא שינוי).
מדוע לא ניתן להוציא חרדים מהניתוח?
פשוט כי בנתונים הרלוונטיים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אין כל הפרדה בין אוכלוסיות יהודיות (ראה גם תגובתי מה-12/12/2006).
שישי, 20 ביולי 2007 בשעה 12:41
קודם כל, המחקר שלך ממש מעניין. אבל יש לי קצת ספק לגבי המסקנה שזה נובע רק מהגיוס.
לפי המאמר הקודם (והקישור לנותנים על גיוס) שיעור הגיוס בקרוב האוכלוסיה העירונית עומד על כ-74% ומתוכם 37% מתגייסים לקרבי.
אם נסתכל בזה, שאחוז האוכלוסיה ביישובים הכפריים עומד על כ-6% אז אם נניח גיוס של 100% מהאוכלוסיה הכפרית וגם 100% מהם מתגייסים לקרבי (שזה לא סביר כי ממש לא לכולם יש פרופיל המתאים לשירות קרבי). אז נקבל שאחוז הנופלים ז"ל בקרב האוכלוסיה הכפרית אמור לעמוד על 22% ולא כ-31% לפי מה שמתואר בתוצאות וגם זו הערכה מאוד אופטימית.
תקן אותי אם אני טועה בחישובים — אני פחות חזק בחקר ביצועים וסטטיסטיקה.
צריך לחפש עוד מהן הסיבות…
הערכה חשובה:
כשאדם אחד נהרג זה טרגדיה, כשעשרים אנשים נהרגים זה אסון, כאשר אלף זה סטטיסטיקה. המספרים האלו מעבירים בי צמרמורת. אולי בשביל שזה יהיה קצת פחות נטול רגש… אני אביא קישור לסרטון ב-YouTube… כדי שלא נשכח - זאת לא רק סטטיסטיקה.
שישי, 20 ביולי 2007 בשעה 16:28
ארתיום:
החישוב שעשית מוטעה, כיוון שהוא משתמש בנתונים שעוסקים באוכלוסיות שונות.
6% מהאוכלוסיה ו-31% מהנופלים מגיעים מישובים קטנים. נתוני הגיוס עוסקים (כיוון שמטרתם להוכיח את טענת האלוף שטרן) בישובים עירוניים לעומת כפריים. כל הישובים הקטנים הם כפריים, אבל לא כל הישובים הכפריים הם קטנים: הקטגוריה השניה בגרף (ישובים בינוניים) כוללת גם ישובים כפריים וגם עירוניים.
חוץ מזה, אם ההבדל בשיעור הנופלים לא נובע מהבדלים בגיוס (שמבחינתי כולל גם את הסיכוי להתגייס בכלל, וגם את סוג היחידה שאליה אתה מתגייס), ממה לדעתך הוא נובע? (ראה גם את התגובה של אוריאל לפוסט הקודם)
בלי קשר, לא צירפת לינק לסרטון.
שישי, 20 ביולי 2007 בשעה 17:46
נתבונן בנוסחה: 100% * גיוס כלל ארצי לקרביים = 6% * גיוס ביישובים קטנים + (100-6%) * גיוס בערים/יישובים בינוניים.
גיוס כלל ארצי עומד על %73.3 מתוכם לקרבי הוא 39.8% (לפי נתוני הכתבה שקישרת אליה בפוסט קודם).
לכן התרומה למתגייסים בקרב יישובים קטנים (בהנחה שכולם מתגייסים, ומתגייסים לקרביים) אמורה להיות 6*1 חלקי 100*0.733*0.398 וזה 0.206 כלומר לא יותר מ- 21%.
אולי הסתכלתי בטעות פעם שעברה על מספרים טיפה לא נכונים. אבל כך או אחרת, 6% מהאוכלוסיה לא יכולה להביא ל- 31% מהגיוס בהנחה שנתוני הגיוס הכלל ארצי הם נכונים. נדמה לי שהפעם הטענה שלי די מנומקת ונכונה.
אז מה הסיבות?
יש הרבה סיבות שיכולות להביא לשינוי כזה:
1. בגלל מדובר בשכבת גילאים של 18-21. ייתכן שביישובים קטנים יש יותר משפחות מרובות ילדים - ובהתאם יותר מתגייסים.
- גם נושא גיוס
2. אורבניזציה מתמדת במיוחד אצל אוכלוסיה צעירה — רבים עוברים לערים גדולות אחרי שיוצאים מהמשפחות, אבל לגילאי הצבא הם עדיין גרים "בבית" ביישוב הקטן. הגורם לכך שאמור להיות הבדל משמעותי בשכבות הגלאים הנמצאים ביישומים קטנים וגדולים.
3. גם נושא גיוס כערך חברתי (מה שאתה ציינת)
4. סטיה מקרית של נתונים. מדובר בסה"כ (כמה שזה לא נשמע נורא) 15 איש מיישובים קטנים מתוך 54 שנבדקו יכולה להוסיף כמה אחוזים +/- כמו כלום.
לפי דעתי, יש עוד הרבה מה לחקור. אבל מה שציינת זה לא יכול להיות גורם עיקרי. מפני שאני לא מאמין שגיוס לקרבי ביישובים קטנים יכול לעמוד גם בהערכה מאוד אופטימית על 100%.
מה שכן, הפרכת טענות לגבי "תל-אביבים לא מתגייסים".
הסרטון הוא כאן:
http://www.youtube.com/watch?v=YJ6U5F-NXi0
שבת, 21 ביולי 2007 בשעה 1:29
ארתיום:
אתה מתייחס באופן אחיד לכל מי שהתגייס לקרבי, כשבמציאות יש הבדל משמעותי מאוד (באופי השירות וגם בסיכון להפגע במהלכו) בין מי שהתגייס לתותחנים, לשריון, לקורס טיס, לסיירות מיוחדות או לגולני.
הטענה שלי בשני הפוסטים האחרונים היא שיש הבדלים משמעותיים באופי השירות בצה"ל בין מגזרים דמוגרפיים שונים. השאלה היא לאו דוקא מי מתגייס יותר לקרבי (למרות שסביר שבישובים קטנים מתגייסים יותר בכלל ולקרבי בפרט), אלא האם בסופו של דבר קבוצה מסויימת באוכלוסיה תורמת יותר מחלקה היחסי, ובפועל נמצאת בסכנת חיים גבוהה יותר. גם אם שיעור הגיוס לקרבי בישובים קטנים וגדולים הוא יחסית דומה (אלה נתונים שלא שוחררו ע"י צה"ל, ולכן לא ניתן לבדוק זאת), יתכן שבישובים קטנים הנטיה היא להתגייס לחי"ר ובישובים גדולים לשריון או לתותחנים.
מה שאני מנסה להגיד, הוא שאין סתירה בין החישוב שעשית לטענה בפוסט. יתכן (אם כי לא סביר במיוחד) שבקרב ישובים גדולים יש שיעור קרביים גדול יותר מחלקם באוכלוסיה, אבל הם נמצאים בסיכון נמוך יותר כיוון שמדובר בסוג שירות קרבי שונה. לכך בדיוק התכוונתי בפוסט הראשון כשכתבתי כי "מדובר לכאורה במדגם מקרי של לוחמי צה"ל בלבנון, ולמעשה - במדגם משוקלל שבו ניתן משקל רב יותר ללוחמים הנמצאים בסכנה פיסית".
שבת, 01 בספטמבר 2007 בשעה 18:48
אפשר להצביע על עוד סיבה אפשרית לשיעורי התגייסות גבוהים יותר בישובים קטנים, ומקורה נעוץ בעובדה שבישובים קטנים כולם מכירים את כולם (פחות או יותר), לכן גם שמישהו מת כולם יודעים מזה ומתאבלים עליו ברמה כזאת או אחרת, ואילו בישובים גדולים הסיכויים שתכיר אנשים שמתו קטנים יותר. וזה נותן יתרון מסוים לאנשים מישובים קטנים הרוצים להתגייס לשירות קרבי (אם ניתן לקרוא לזה יתרון), הם כבר רגילים לשכול ורגילים להתמודדות איתו ולכן הוא לא יהווה להם משהו חדש אם יחליטו להתגייס לקרבי, מה שיהיה פחות נכון להגיד על קרביים מישובים גדולים. לכן בהגיעם לגיל 18 וכאשר הם צריכים להחליט לאן להתגייס קל יותר להם להתגייס לקרבי בין אם הם "רגילים" כבר לשכול הצפוי ביחידות קרביות כאשר חבריך לקרב נופלים ובין אם הם רוצים לעזור ולמנוע מוות של אנשים נוספים עקב היכרות שלהם עם השכול.
שישי, 07 בספטמבר 2007 בשעה 19:50
לטענתי הוכחת למעשה שהעניין קשור בחינוך:
רובם המוחלט של היישובים הקטנים הם התנחלויות, קיבוצים ומושבים. אין שסק שהחינוך ביישובים האלה, מורשת הקרב והמורשת המשפחתית-קהילתית הם מניע ב עוצמה לגיוס ולגיוס קרבי בפרט…
שלישי, 02 באוקטובר 2007 בשעה 17:29
אסף:
כמו שכתבתי בפוסט, בקרב יישובים בגודל בינוני לא נראה שיש הבדל בין יישובים כפריים לעירוניים. לכן, הטענה היא שההבדל בשיעורי הגיוס לא נובע רק משוני בחינוך בין ערים לכפרים (התנחלויות, קיבוצים ומושבים) אלא הוא גם תוצאה של גודל היישוב כשלעצמו.
שני, 11 במאי 2009 בשעה 10:48
קראתי את התגובות המעניינות אני חושבת שמה שאנחנו לא תופסים זה שנכנסנו לעידן חדש של דור אגואיסט שמה שמעניין אותו זה רק הוא עצמו .מעניין לשמוע אפילו באיזה שמות אנשים קוראים לילדיהם .ליהיא ,שלי,ועוד הערכים של העבר כבר לא מעניינים את הדור החדש ישנה כתבה שהמליצו לי עליה ומאז קראו אותה עוד אלפי אנשים ונדהמו מגודל התופעה ניתן להיכנס אליה דרך האתר kab.co.il הכתבה נקראת דור המשתמטים.בהצלחה