עיצוב אוטומטי מתמטי
לפני שבוע הייתי בתערוכת סוף השנה של בצלאל, האקדמיה לאמנות ועיצוב בירושלים. התערוכה השנה נקראת "בצלאל 100", והיא מוצגת דוקא באיזור הדיוטי-פרי של הטרמינל הישן בנתב"ג (מיקום מעניין כשלעצמו, שלדעתי תרם הרבה לאווירה בתערוכה).
אני אנצל את ההזדמנות כדי להמליץ על התערוכה באופן כללי: בוגרי כל מגמות בי"ס (תקשורת חזותית, עיצוב תעשייתי, עיצוב אופנה ועוד) מציגים שם את עבודות הסיום שלהם, וביניהן לא מעט מיצגים שהצליחו להלהיב אפילו בור אמנות כמוני. התערוכה נמשכת עוד שבוע, וכדאי מאוד ללכת לראות (הכניסה חופשית, כמובן).
והנה מיצג אחד שאהבתי במיוחד: "אוטומטי מתמטי". תחילה, האמן הזין דגם פשוט של כסא לתוכנת עיצוב ממוחשב (תוכנת CAD). לאחר מכן, המחשב שינה באקראי מאפיינים שונים של הכסא שהוזן: אורך הרגליים, הזווית ביניהן, גובה המשענת וכו'. תהליך המוטציה הזה חזר על עצמו מספר רב של פעמים, ובסופו של דבר האמן בחר את ה"כסאות" שנראו לו מעניינים ביותר. התוצאה, לפי האמן, היא "מוטציות חדשות ומוזרות, ששוברות את הפרדיגמות התפיסתיות שלנו לגבי האוביקט המקורי".
הקונספט הזה (חיפוש אפשרויות רבות באקראי ע"י מחשב, ובחירה סופית של האפשרות הטובה מביניהן ע"י אדם) נראה לי מעניין מאוד: מדובר בשיטה מצוינת למציאת פתרונות יצירתיים לבעיות קשות (ז"א בעיות שמרחב הפתרונות האפשריים שלהן גדול מאוד), כיוון שהיא מנצלת היטב את היתרונות היחסיים השונים שיש לאדם ולמחשב. המגבלה העיקרית של השיטה, היא שהיא מתאימה אך ורק לבעיות בהן הפתרונות האפשריים מוגדרים היטב, ולמחשב יש דרך טובה לבצע הערכה בסיסית של איכות כל הפתרון.
למתעניינים, כתבתי כאן בעבר על שימוש בקונספט דומה כדי למצוא שם טוב לאתר אינטרנט.
שבת, 29 ביולי 2006 בשעה 7:17
ישנו תרגיל בתקשורת בין-אישית שמיועד להמחיש את הקושי לנסח מסר באופן כזה שהשומע יבין בדיוק את מה שהמשמיע התכוון להגיד. הרבה פעמים בן שיחנו שומע את המילים שאמרנו אבל מבין מתוכן מסר שהוא שונה ממה שהתכוונו להעביר. ואנחנו כמובן לא מבינים למה הטיפש הזה לא הבין משפט כל כך ברור ופשוט.
בתרגיל על החניך להגדיר כסא. המדריך משחק יצור מהחלל החיצון שמעולם לא ראה כסא והוא מצייר על נייר חפץ שנאמן בדיוק להגדרה של החניך, אבל הכי לא-כסא שיכול להיות. למשל, אם החניך הגדיר "משטח עם ארבע רגליים" המדריך מצייר ארבע רגליים באורכים שונים, ואז החניך מתקן את ההגדרה ומוסיף "באורך שווה" והמדריך מצייר רגליים מגומי והחניך מוסיף להגדרה "מחומר קשיח" וכך הלאה וכך הלאה.
קשה מאד להגדיר כסא. קשה הרבה יותר להיות מובן כשמדברים על כבוד, אהבה, או השלום במזרח התיכון.
שבת, 29 ביולי 2006 בשעה 17:33
תודה על הלינק, אני בהחלט אשתמש בזה בתזה שלי.
שבת, 29 ביולי 2006 בשעה 23:41
באמת תערוכה טובה.
בתור איש "חכם" - אולי תסביר את המנגנון של שעון הזמן הביולוגי שהיה שם?
ראשון, 30 ביולי 2006 בשעה 15:05
אם הבנתי נכון את המסר שהועבר, אז מדובר כאן בסוג של genetic algorithms.
קראתי ב-SciAm (כן, נו… פופוליסטי אבל יש לפעמים דברים מעניינים) על איזה מישהו שהכין חווה של 1000 שרתים או משהו כזה, והריץ כל מיני דברים.
בין השאר גם תכנון של אנטנה מאד ספציפית, שאמורה לקלוט כמה תדרים מאד מסויימים עם כל מיני פרמטרים. למזלינו, הפיזיקה הגלית דווקא כן ניתנת להגדרה מדוייקת שלא משתמעת לשתי פנים, ובסופו של דבר הוא שיפר את האנטנה הקיימת - משהו בסדר גודל של עמוד חשמל - לאנטנה חדשה שעושה את העבודה יותר טוב, והיא נראית כמו סיכת ביטחון מעוקמת.
עדיין לא מובן לי איך האנטנה החדשה עובדת, אבל אם מניחים את זה בצד - אלגוריתמים גנטיים זה מגניב.
אה, ולגבי הייצור מהחלל החיצון. מדובר על נשים, נכון?
ראשון, 30 ביולי 2006 בשעה 18:58
אורי: תודה על המחמאה, אבל כנראה שפספסתי את השעון (לא זוכר שראיתי משהו כזה). אין ברירה, אני אאלץ ללכת שוב :)
ראשון, 20 באוגוסט 2006 בשעה 4:57
בעניין השעון,
אם אני זוכר נכון, מדובר על פלטה (דומה לצלחת) שמעליה מותקן מחוג שקוף ממנו יוצאות טיפות מים. המחוג מסתובב וכל דקה מוריד טיפה אחד. מה שיפה בכל הסיפור זה שעד שהמחוג מסיים סיבוב שלם (שעה), הטיפות שירדו שעה לפני כבר התאדו.
שני, 04 בספטמבר 2006 בשעה 16:02
בלי מתמטיקה - יש סדרת יצירות של לוקאס סמרס שנקראת טרנספורמציות של כיסאות ובה הוא משחק עם ההגדרות של כיסא ויוצר חפצים שהם כסאות בעליל אם מפרקים את הגדרת הכיסא לחלקים אבל הם מאוד מוזרים או בלתי ניתנים לשימוש. למשל:http://www.whitney.org/www/american_voices/232/index.html
ראשון, 08 ביולי 2007 בשעה 13:02
אלגוריתמים גנטיים משמשים כשיטות אופטימיזצייה לבעיות NP ולבעיות חיפוש כללי במרחב פתרונות רחב מאז שנות ה-80 בהן לפי האגדה NASA לקחה בעיית מסלול שלקחה לקבוצת פיזיקאים חודשים של עבודה ללא פתרון מספק ופתרה אותה בכמה שעות מחשב באמצעות GA.
הרעיון הוא לייצר תהליך כמו אבולוציוני שכשם שציינת אחד הבעיות המרכזיות (אבל לא היחידה) בבנייתו היא קביעה של קריטריון הישרדות.
באמנות בסופו של דבר המטרה של שימוש בשיטות אקראיות היא חידוד של מושג הצורה הפלסטית השורדת כיפה כלומר חידוד מושג האסתטי ראה את פולוק (וואני אישית ממש לא אוהד גדול שלו אבל…) לדוגמא שטען שהוא שולל את המקרי באמצעות הפעולה שלו.
אולי הקשר בין היפה לבין השורד בטבע הוא לא מקרי אחרי ככלות הכל.