דיסוננס קוגניטיבי

19 תגובות לפוסט ”טעות הייחוס הבסיסית“

1. מאת פיני:
   רביעי, 19 ביולי 2006 בשעה 13:29

   העובדה שאתה פארנואיד לא מבטיחה שלא רודפים אחריך.

   זה שקיימת בנפש האדם נטייה לעשות את "טעות הייחוס הבסיסית" לא שולל את נכונותו של המשפט:

   הרי הם שונאים אותנו ופועלים מרצונם החופשי, ואילו אנחנו מחוייבים לפעול בגלל המצב.

   (יש הדגשה במקור)

2. מאת אליהו , ירושלים:
   רביעי, 19 ביולי 2006 בשעה 17:53

   בצד השני יש בני אדם. צריך הרבה יותר מאמץ קוגנטיבי להכיר בזה מלהכחיש את זה.
   ואם אתה פרנואיד, רוב הסיכויים שלא עוקבים אחריך.

3. מאת Jeff:
   רביעי, 19 ביולי 2006 בשעה 21:22

   מחבלי החזבאללה וכמוהם חלק גודל מהמוסלמים בעולם גדלים באווירה ("סיטואציה") של שנאה מוחלטת ותהומית לישראל, התוצאה היא שגם אם נסתכל על פעולותיהם תוך ניסיון להמנע מ"טעות הייחוס" נאלץ להגיע למסקנה שפעולותיהם נובעות משנאה והדבר נובע ישירות מהסיטואציה החברתית בה הם נתונים.

4. מאת בנו:
   חמישי, 20 ביולי 2006 בשעה 7:42

   יופי של פוסט

5. מאת גיא:
   חמישי, 20 ביולי 2006 בשעה 15:10

   המטרה של חטיפת החיילים אינה רק שחרור אסירים, אלא גם, ואולי בעיקר, הסטת תשומת הלב העולמית מנושא הגרעין האיראני.

   מטרת המבצע הישראלי אינה רק שחרור החיילים, אלא גם, וכנראה בעיקר, שינוי מאזן הכוחות האיזורי לטובתנו. לא צריך להיות פרשן מדיני בשביל זה — אלה ההצהרות הרשמיות של ממשלת ישראל.

   הסימטריה העולה מהפוסט אינה רק מוטעית, היא גם מזיקה לעמדה הישראלית (גם אם לא במתכוון).

6. מאת דיסוננס קוגניטיבי:
   שישי, 21 ביולי 2006 בשעה 3:17

   כל תגובה מעלה טענה שונה, אבל אני אנסה להגיב על כולן ביחד (כי לדעתי יש קו רעיוני שמחבר ביניהן). הפרשנות הבאה היא כמובן שלי, ויתכן מאוד שאינה משקפת במדויק את דעתם של המגיבים הקודמים:

   פיני מציע מודל שבו ישראל מוסרית ופועלת ממניעים סיטואציוניים, לעומת חזבאללה שאינו מוסרי ופועל ממניעי אופי.

   לעומתו, גיא מציע מודל שבו ישראל וחזבאללה פועלים במקביל ממניעים סיטואציוניים (ניצול הזדמנות, לצורך העניין), אך ישראל מוסרית וחזבאללה לא.

   ג'ף מטשטש את הגבול בין הסיטואציה לאופי, וטוען שלמעשה הסיטואציה יוצרת את האופי לאורך זמן.

   אליהו מטשטש מעט את הגבול שלכאורה קיים בין טוב אבסולוטי לרע אבסולוטי, ומציג גישה שהיא אולי סוביקטיבית יותר.

   נצרף את כל הנ"ל, ונגיע למסקנה (הנכונה, לדעתי) שאין קשר בין האם ההתנהגות מוסברת ע"י אופי לעומת ע"י סיטאוציה, ובין השאלה האם ההתנהגות טובה או רעה (מוסרית או לא מוסרית, לצורך העניין - מבלי להכנס להגדרה מדויקת של מוסריות בהקשר זה).

   לכן, בתשובה לפיני וג'ף: שימו לב שניתן באותה מידה להשתמש בהסבר ההפוך לזה שאתם מציעים (מבחינת סיטואציה מול אופי), ועדיין לשמור על ישראל מוסרית ועל חזבאללה מרושע. לדוגמא: "לישראל חשובה מאוד תחושת הבטחון האישי והיא מוכנה להגן עליה בכל מחיר (אופי), בעוד חזבאללה ניצל את המצב שנוצר לאחר חטיפת גלעד שליט כדי לקדם את האינטרסים שלו לגבי שחרור מחבלים הכלואים בישראל (סיטואציה)".

   העובדה שההסבר הזה נשמע לכם "פחות טבעי" מההסבר שהודגש בפוסט, היא בדיוק טעות הייחוס הבסיסית (וכמובן שאתם לא לבד: הרוב המוחלט של המגיבים בתקשורת הכתובה, המשודרת והדיגיטלית - איתכם).

   ובתשובה לגיא: לא ברור לי כיצד הטענה בפוסט מזיקה לעמדה הישראלית: הטענה כי בניתוח המצב אנחנו נופלים קרבן לטעות הייחוס הבסיסית היא מבחינתי כמעט ציון עובדה, ואינה קשורה לשאלה האם כל אחד מהצדדים מתנהג במקרה זה באופן מוסרי ומוצדק, או לא (השאלה האחרונה היא כמעט חסרת משמעות, לטעמי).

7. מאת דיסוננס קוגניטיבי:
   שישי, 21 ביולי 2006 בשעה 15:59

   עוד הערה קצרצרה-

   בכל מקרה, הפוסט אינו מתיימר להצביע על הגורם ה"אמיתי" להתנהגות במקרה המתואר. כפי שלעיתים קרובות קורה במדעי החברה, מן הסתם מדובר במארג סבוך של גורמים מסוגים שונים (ובין היתר גם גורמי אופי וגם גורמי סיטואציה).

   הפוסט עוסק אך ורק בייחוס (attribution) של הגורמים ע"י אנשים שונים, ז"א במשמעות שאנשים שונים משליכים על האירועים שסביבם - מבלי להתייחס לשאלה האם הפרשנות הזו עומדת במבחן המציאות.

8. מאת הדס:
   שבת, 22 ביולי 2006 בשעה 17:39

   מעולה!

9. מאת אליהו , ירושלים:
   שני, 24 ביולי 2006 בשעה 2:07

   מיתמם ?

10. מאת משתמש אנונימי (לא מזוהה):
    שישי, 28 ביולי 2006 בשעה 11:00

    "הכוונה בפוסט אינה להשוות בין חיילי צה“ל למחבלי חזבאללה".
    ההבחנה בין חיילי צה"ל לעומת מחבלי החיזבאללה, נופלת באותה קטגוריה של טעות ייחוס.

11. מאת ג'ו כלום:
    ראשון, 30 ביולי 2006 בשעה 16:07

    אבל אף אחד לא מייחס לחיזבאללה רשע מוחלט רק בגלל החטיפה. אנו מייחסים לחיזבאללה את כל מה שאנחנו מייחסים לחיזבאללה בגלל היכרות ארוכת טווח, ובעיקר בגלל התבטאויותיהם של מנהיגיו. טעות היחוס הבסיסית קשורה יותר לדרך בה אנו רואים את עצמנו [וגם יש הבדלה ברורה בין יחוס של כישלונות והצלחות לעצמנו או לגורמים חיצוניים בין אנשים שונים - למעשה, אחד המאפיינים הבולטים של דיכאוניים היא יחוס כישלונות עצמיים רק לגורמים קבועים של האופי], ואיך אנו רואים אנשים חדשים, ואיך אנו יוצרים את הדעה שלנו עליהם [מתעלמים מגורמים סביבתיים ומחליטים שהדרך בה נהג אדם בפעם הראשונה שפגשנו אותו היא אישיותו, וכו']. לנו ולחזבאללה יש היכרות של שנים רבות, ואני לא חושב שאפשר עוד לדבר על טעות היחוס הבסיסית כאן.

    ולמגיב שמעלי, מר משתמש אנונימי - אין חיילי חיזבאללה, כי הם לא צבא. כמו שהם לא חתולים, לדוגמה, ולכן אין גורי חיזבאללה. הם לא צבא כי לא מייצגים מדינה ריבונית. מקסימום, אם אתה לא רוצה לקרוא להם מחבלים או טרוריסטים, אתה יכול לקרוא להם ארגון פראמילטריסטי, והם יהיו לוחמי חיזבאללה. אם זה מה שעוזר לך לישון בלילה.

12. מאת ג'ו כלום:
    ראשון, 30 ביולי 2006 בשעה 16:33

    ועוד כמה דברים שעיצבנו אותי, אם אתה מוכן:
    *ובמעבר חד, כמה עובדות יבשות-

    בשנת 1994 נחטף מוסטפא דיראני מביתו בלבנון ע“י כוח צה“ל, והובא לישראל. המטרה המוצהרת: השגת מידע או קלף מיקוח שיביא לשחרורו של רון ארד.

    לפני שבוע בדיוק נחטפו אלדד רגב ואהוד גולדווסר מגבול הצפון ע“י כוח חיזבאללה, והובאו ללבנון. המטרה המוצהרת: קלף מיקוח שיביא לשחרורם של אסירים לבנונים הכלואים בארץ, ביניהם סמיר קונטאר.*

    ההשוואה הזאת קצת חוטאת לאמת, וכשאני אומר "קצת" אני רק נימוסי.
    סמיר קונטאר הוא לא רון ארד. רון ארד הוא שבוי מלחמה, כמו דיראני. קונטאר הוא רוצח מורשע. זה ששניהם בכלא זר לא ממש עושה אותם זהים או ברי השוואה. אם היית ממש רוצה להשוות, היית יכול אולי לספר על כל החטופים ההודים שיש לנו, שאיתם אנו לוחצים על הממשלה ההודים לשחרר את כל הישראלים שעצורים על עברות סמים בהודו. כן, אלו.

    *בשבוע האחרון עוסק צה“ל בהפגזה מסיבית של דרום לבנון. לפי דיווחים מלבנון, נהרגו עד כה בהפגזות 208 אזרחים לבנונים (נכון לאתמול). המטרה: הפעלת לחץ על ממשלת לבנון (דרך אזרחיה) והשגת יתרון במשא ומתן העתידי.

    במקביל עוסק חיזבאללה בהפגזה מסיבית של צפון ישראל. לפי דיווחים מישראל, נהרגו עד כה בהפגזות 13 אזרחים ישראלים (נכון לאתמול). המטרה: הפעלת לחץ על ממשלת ישראל (דרך אזרחיה) והשגת יתרון במשא ומתן העתידי.*

    אההמממ, לא. המטרה של החיזבאללה היא לא השגת יתרון במשא ומתן עתידי, כי אין לנו הרבה על מה לדבר, והם גם לא כלכך מבקשים כלום [חוץ מסמיר קונטאר, ש, בו נודה על האמת, הוא תירוץ]. החיזבאללה הוקם כדי לגרש אותנו מדרום לבנון. גורשנו מדרום לבנון. אין שם עוד על מה לדבר.
    אז, מה המטרה של החיזבאללה? מי יודע. המטרה המוצהרת שלהם היא לגרום לנפילתה, התפרקותה, ומותה של מדינת ישראל. אני אישית לא ממש חושב שאפשר לעשות את זה בחטיפות, בירי רקטות, ובהעמדת פנים של רשע מג'יימס בונד, אבל אני לא חסן נסראללה. אז נאלץ לקבל את מילתו שזה מה שהוא מתכנן.

    *אבל כמובן, אי אפשר להשוות.
    הרי הם שונאים אותנו ופועלים מרצונם החופשי, ואילו אנחנו מחוייבים לפעול בגלל המצב.*

    קודם כל, הנה אתה משווה, ובצורה לא ממש הוגנת, תוך כדי משחקים שונים ומשונים עם העובדות, עד שאתה מעצב מהם משהו שאתה רוצה להציג.
    דבר שני, אפשר להציג את זה הפוך, ולהגיד שאנחנו פועלים מרצוננו החופשי, והם רק מגיבים ומחוייבים לפעול בגלל המצב, אבל אז נאלץ לשאול "איזה מצב?" איזה מצב, ואיזו פעולה של הרצון החופשי שלנו גרמה לחיזבאללה לתקוף, לחטוף וכו'?
    הרצון החופשי שלנו, כמו שראיתי אותו עד כו', הוא לבנות צימרים ולשחק במחשב ולהוריד פורנו ולעשות ילדים ולהאבק על התקציב. אין שם הרבה שקשור לחיזבאללה. ועדיין הם תקפו. ככה שאין שם הרבה מצב שהם יכלו להגיב אליו, ואנו נאלצים לקבל את העובדה שהם פעלו מרצונם החופשי, שהם שונאים אותנו, וכו'. מה שמציב אותנו בצד של המגיבים, כי, טוב, הם התחילו, וככה זה עובד - אחד פועל, אחד מגיב.

13. מאת לא דוקטור:
    ראשון, 30 ביולי 2006 בשעה 18:15

    זה נורא מזכיר לי את השיעור על ה"theory of mind" שיש לקופים ולבני אדם מול בעלי חיים אחרים. ההכרה בזה שגם לצד השני יש מוח חושב ומחשבות ורגשות, לפעמים נדמה לי שיש לנו פחות מזה ממה שחושבים.

14. מאת דיסוננס קוגניטיבי:
    ראשון, 30 ביולי 2006 בשעה 18:30

    בתגובה לג'ו כלום:

    אני מבין את הרצון שלך לשחרר קצת קיטור, אבל הטענות שהעלית בתגובה השניה פשוט לא רלוונטיות לפוסט: הן שוב מחזירות את הדיון לטריטוריה של "מי הטובים ומי הרעים", וכפי שכבר כתבתי - זה לא נראה לי מעניין במיוחד. בכל זאת, אני אגיב לחלק מהטענות שהעלית (אבל אשתדל מאוד לא לדרדר את הדיון לפוליטיקה):

    לא השוויתי בין רון ארד לסמיר קונטאר. כן השוויתי בין הרצון של ישראל לראות את הראשון חופשי, לרצון של חזבאללה לראות את השני חופשי. האם סמיר קונטאר הוא רוצח מתועב וישרף בגיהנום, או שאהיד ויסיים את דרכו בגן עדן עם 72 בתולות? אני נוטה מאוד לאופציה הראשונה, אבל זה לא משנה את העובדה שחזבאללה רוצים מאוד לראות אותו חופשי.

    לגבי הנקודה השניה: באופן מובהק, המטרה העיקרית של שני הצדדים בעימות (בשלב זה) היא לצבור נקודות לקראת הסדר שיסיים את הלחימה ויקבע את המשך היחסים בין ישראל לחזבאללה (אני כולל כאן גם את נושא ההרתעה ההדדית). אין לי ספק שנסראללה היה רוצה מאוד לראות אותנו נעלמים מכאן, ושגם אנחנו לא נזיל דמעה ביום שבו יקברו אותו - אבל ישראל יודעת שהיא לא מסוגלת להשמיד את חזבאללה עם מטוסים וארטילריה (וגם לא עם חיילים וטנקים), וחזבאללה יודע שהוא לא מסוגל להשמיד את ישראל עם קטיושות וחטיפות. אם יש לך ספק שזו המציאות, אני חושב שאתה חוטא בזלזול חמור באויב שלנו.

    לגבי הנקודה האחרונה, אני מפנה אותך לתגובות שלי מה-21 ביולי.

15. מאת ג'ו כלום:
    שני, 31 ביולי 2006 בשעה 12:18

    אבל לא נוצר שום מצב מיוחד בעקבות חטיפתו של גלעד שליט. אם כבר אז היה אמור להיות קשה יותר לחטוף. וגם, לא התיחסת לתגובה הראשונה שלי.

16. מאת דיסוננס קוגניטיבי:
    שני, 31 ביולי 2006 בשעה 16:49

    כפי שכבר כתבתי, אני מעדיף לא להסיט את הדיון לניתוח פוליטי של המצב במזרח התיכון, ולשאלה האם המצב שנוצר בעקבות חטיפת גלעד שליט נתפס כהזדמנות בעיני חזבאללה. נקודה למחשבה: אם לדעתך לא היה מדובר בניצול הזדמנות, והחטיפה של שני החיילים בגבול הצפון התרחשה באופן מקרי בסמיכות כזו לחטיפה הראשונה - מדובר באמת בצירוף מקרים יוצא דופן.

    לגבי התגובה הראשונה שלך: ככל הידוע לי, טעות הייחוס הבסיסית אינה מוגבלת דוקא למצבים בהם ההכרות שלך עם הצד השני היא שטחית (למרות שעל פניו יש בכך הגיון לא מבוטל) - אם אתה מכיר מחקרים שמראים אחרת, אני אשמח לשמוע. בכל מקרה, אפשר להתווכח עד כמה עמוקה ההכרות של האדם הממוצע ברחוב עם ארגון חזבאללה והמניעים שלו.

17. מאת אדר שלו:
    שישי, 18 באוגוסט 2006 בשעה 23:34

    רק רציתי לציין שקראתי את הבלוג שלך מהתחלה עד הסוף, ושהוא אחד המוצדקים ביותר.

18. מאת דיסוננס קוגניטיבי:
    שבת, 19 באוגוסט 2006 בשעה 19:53

    אדר: תודה רבה, זה תמיד משמח לשמוע :)

19. מאת א ליבוביץ:
    ראשון, 20 באוגוסט 2006 בשעה 11:06

    תגובת מראה:
    כשאנו באים להתייחס למעשיו של סטאלין ברוסיה הקומוניסטית, אנו נופלים בטעות הייחוס הבסיסית. סטאלין הגלה כלא והרג את כל האנשים שהתנגדו לדעות מסויימות ואנו מייחסים את התנהגותו לתכונות אופי של רשע תאוות שלטון וכו'. בעוד שכשאנו כולאים ומתעמרים בצרכני מריחואנה, אנו מייחסים התנהגות זו[1] בגלל סיבות "סיטואציוניות", של "שמירה על הסדר הקיים", "שמירה על החברה" וכו'.
    תגובת מראה2:
    כשאנו מדברים על אדם שמכה את אשתו אנו נופלים בטעות הייחוס. אנו אומרים שהוא היכה אותה כי הוא אלים ועצבני, בעוד שאנו מתרצים אכילת בשר בע"ח במניעים מוסריים ושיקוליים במקום בתכונות אופי.

    לדעתי, הרבה אנשים לא יסכימו עם תגובת המראה שלי. הסיבה לאי-ההסכמה היא שכאן טעות הייחוס איננה טעות, במקרה של סטאלין זו נכונות הייחוס הבסיסית. אי אפשר להסביר פעולות בסדר גודל כזה ללא התייחסות לרשע ות. ייתכן מאד שסטאלין עצמו הצדיק את מעשיו בדיוק כפי שאנו מצדיקים כליאת צרכני סמים, אבל בגלל חוסר המוסריות הבולט במעשיו של סטאלין אנו מוכרחים להעמיד את הסיבה של האופי כעיקרית. הרי גם אם באמת היו לו שיקולים תועלתניים, העובדה שהוא השתמש בשיקולים אלו היא בגלל שהוא היה רשע.

    [1] שזהה בכל מיני מובנים להתנהגות של סטאלין, הרי לא את כל מתנגדיו הוא הרג, חלק הוא כלא. וגם את כליאת המתנגדים אליו אנו מייחסים לרשע.

לכתוב תגובה

שם

דואל (אף אחד לא יראה את זה)

אתר