‫תגובות על: על יציבות הממשל בישראל

‫מאת: דיסוננס קוגניטיבי

‫דיסוננס קוגניטיבי — Fri, 22 Feb 2008 10:31:22 +0000

תום:
ממוצע נמוך לא גורר בהכרח שהשונות תהיה גם היא נמוכה.

ספציפית, אם נתבונן בזמני הכהונה של נשיאי בוליביה בתקופה שבין 1930 ל-1982 נגלה שמשך הכהונה הממוצע, וכך גם סטיית התקן, היו כ-578 יום (בערך שנה ושבעה חודשים). ז"א סטיית התקן גדולה מאוד, ובודאי בהשוואה לזו של ממשלות ישראל (בפרט אם מסתכלים עליה באופן יחסי לממוצע).

בחרתי דוקא בתקופה הזו כיוון שלפני 1930 ובין 1982 ל-2001 נראה שחלק ניכר מנשיאי בוליביה כיהנו כ-4 שנים מלאות. תוצאות דומות מתקבלות גם כשמפצלים את התקופה הנ"ל לחלקים ומנתחים כל אחד מהם בנפרד.

‫מאת: תום

‫תום — Thu, 21 Feb 2008 17:27:43 +0000

‫

אהלן,
באיחור מה מיום פרסום הפוסט אבל בכל זאת.....
אז קודם כל - אחלה בלוג! באמת!
לגבי הפוסט הספציפי הזה, הרעיון לבדוק יציבות בעזרת שונות הוא יפה והגיוני
אבל
באחד מספרי המטיילים על דרום אמריקה יש פרט טריוויה מעניין על בוליביה שאומר שהיו יותר ממשלות\שליטים משנות עצמאות.
בדיקה זריזה מצאה את המקור הבא (לא CIA FACTBOOK אבל בכל זאת...) שטוען לחילופי שלטון כל 11 חודש בממוצע.
סטטיסטיקאי אני לא (וגם אין לי מספיק נתונים), אבל אני מניח שהשונות תהיה מאד מאד קטנה (לא היו ממשלות שהחזיקו מעמד כמה שנים וכאלו שהחזיקו ימים בודדים...)
מה שאומר שבכל זאת צריך להצליב את השונות עם ממוצע השנים פר ממשלה.
אגב, אולי נכון לבדוק גם נתון של כהונה ממוצעת כאחוז מסך כהונה אפשרית (קבועה בחוק).
בכל אופן, מברוכ

‫מאת: דובי

‫דובי — Fri, 04 May 2007 19:13:16 +0000

באתי קצת באיחור, אני מקווה שתסלח לי.
א. להגיד שהממשל הסורי מאוד יציב זה נחמד, אבל ברור שאנחנו מדברים על משטרים דמוקרטיים.
ב. זה קשור גם לתשובות שלך למירי: יש בעיה בהסתמכות על הנתונים הרשמיים כפי שהם, משום שההגדרה שלהם של ממשלה שונה מההגדרה הציבורית של ממשלה. למשל, כמעט כל כנסת שהייתה תחת בן-גוריון "זכתה" לשתי ממשלות, וזאת למרות שבשתי הממשלות בן-גוריון היה ראש הממשלה. השינויים שהפכו אותן לממשלות נפרדות היו מינוריים. שתי הממשלות של 84-88 כללו את אותן המפלגות, ורק ראש הממשלה התחלף בהתאם להסכם. על זה כבר דיברתם. שתי הממשלות של 88-92, לעומת זאת, כללו מפלגות שונות (העבודה פרשה מהקואליציה), אבל ראש הממשלה נשאר אותו ראש ממשלה. מבחינת האזרחים, למעשה, מדובר באותה ממשלה. חשוב על מצב כיום שהעבודה פורשת מהממשלה והליכוד נכנס במקומה. האם מדובר על ממשלה חדשה? לא נראה לי.
ג. מכיוון שבכל זאת יש פורמטים קבועים לבחירות ואי אפשר להניח כל מיני שיטות מוזרות, אולי עדיף לדבוק בהנחת היסוד שכהונתה המקסימלית של הממשלה קבועה כמספר בחוק, ולא תלויה בהטלת קוביה. לפיכך, אולי פשוט יותר לטעון שיציבות הממשלה תלויה בהפרש הממוצע בין כהונת הממשלה למעשה לבין תקופת המקסימום המוקצבת לה. כך נבטל מיני התחכמויות לגבי זה שבמדינות אחרות התקופה המוקצבת היא שונה.
ד. כמובן שגם זה יגרום לבעיות. יש מדינות, כמו בריטניה וקנדה, שם מותר לממשלה להתקיים חמש שנים, אבל מקובל שראש הממשלה מכריז על בחירות מתי שנוח לו, ובד"כ קרוב לארבע שנים אחרי הבחירות הקודמות. ראש ממשלה שדוחה את הבחירות לתום הקדנציה הוא בד"כ ראש ממשלה חלש שמקווה לשפר את סיכוייו בזמן הנוסף שנתן לעצמו. האם אפשר לטעון כאן לחוסר יציבות בגלל שהשונות גבוהה? אני לא בטוח.

‫מאת: מרווה הפיגמנטים

‫מרווה הפיגמנטים — Sun, 29 Apr 2007 21:14:54 +0000

הגיון נפלא.

‫מאת: דיסוננס קוגניטיבי

‫דיסוננס קוגניטיבי — Tue, 27 Mar 2007 16:19:21 +0000

צ'יקו:
א. אני יכול לחשוב על מספר מתווים בהם עלות מימון הבחירות תהווה שיקול נגד הקדמתן. גם אם אתה מערער על כך שההשפעה תהיה ישירה (למשל אם לדעתך לראשי המפלגות לא אכפת מכספי הציבור), בודאי תהיה השפעה עקיפה (מפלגות אחרות יאשימו את מקדימי הבחירות בבזבוז כספי ציבור משיקולים פוליטיים). אני זוכר כיצד בכל מערכת בחירות בשנים האחרונות העיתונים היו מלאים בטבלאות של עלות מימון הבחירות למול אלטרנטיבות (הוספת תרופה כלשהי לסל הבריאות, תמיכה כלכלית בפרויקט חברתי מסויים וכו')

ב. אי הודאות האפריורית סביב תוצאות הבחירות היא אכן גורם חשוב ביציבות השלטונית: ככל שתוצאות הבחירות צפויות יותר, כך גדלה תוחלת הרווח מהקדמת הבחירות עבור המפלגה שצפויה להגדיל את מספר המנדטים שלה. וכיוון שהתמיכה הציבורית במפלגה כלשהי אינה עניין יציב במיוחד במציאות הישראלית הנוכחית (כפי שאתה כותב), סביר שתמיד תמצא מפלגה שצפויה להרוויח מבחירות מוקדמות.
הקשר הדו-כיווני בין מספר המנדטים הצפוי למספר המנדטים בפועל הוא נושא לדיון אחר :)

ג. נראה לי שלא הבנתי את כוונתך (יותר מדי שלילות במשפט אחד).
כתבתי בפוסט "לאף מפלגה לא משתלם ללכת לבחירות חדשות … כשהבחירות הבאות כבר באופק (כי הרווח היחסי של הקדמת הבחירות, מבחינתה, יהיה קטן לעומת הנזק שיגרם)". האם טענתך היא שכשהבחירות הבאות כבר באופק גם העלות של הקדמתן קטנה (ולכן לכאורה דוקא יגדל הסיכוי שיוקדמו)? אני חושב שהנזק הפוליטי שיגרם למפלגה שתדרוש בחירות חדשות רק מספר חודשים לפני שבחירות כאלה אמורות להערך בכל מקרה יהיה גדול משמעותית מהרווח הפוטנציאלי (מה גם שבחירות חדשות לא נערכות תוך יום, כך שלא ברור בכמה כבר אפשר להקדים אותן עוד).

ד. תורת המשחקים אכן מניחה (בדר"כ) רציונליות מושלמת של השחקנים, אבל לעיתים קרובות השחקנים בפועל רציונליים מספיק בשביל שהעקרונות הבסיסיים "יעבדו" בכל מקרה.

‫מאת: צ'יקו

‫צ'יקו — Tue, 27 Mar 2007 15:34:24 +0000

יפה מאוד כוחך בשלילת התאוריה שהיציבות תלויה במשך זמן כהונת הממשלה וכבר פתרת הכל בהוכחה ממשלת איראן-
אך דא עקא שהתאוריה שלך לוקה בהנחות יסוד שאנים מוצקות דיים !

א. אין שום סיבה לכאורה [ובוודאי שלא במדינת ישראל] שבשיקולי מפלגה יהיו החישובים של הרווח לעומת ההפסד מעלויות מימון הבחירות אי לכך גדל כוחו של הצד המאפשר גישה לבחירות.

ב. לטענתך על סבירות הגדלת הכוח מיד לאחר בחירות יש לנתח את המציאות הישראלית שבה מפלגות קמות והולכות - נעלמות . אך כמשל אנסה להביא את מפלגת "עלה ירוק" או "זכויות הגבר" שלדעתי אם היה וודאי שהן נכנסות לכנסת היו מקבלות כוח משמעותי, אך הסיבה שאינם מקבלות כלום היא משום חוסר הוודאות וחשש הבוחרים מאיבוד קולות

במקביל יש לבדוק כמשל את מפלגת "הגימלאים" שלא ניבאו להם אפי' נדט אחד והכניסו 6 כמדומני - אך לדעתי היו מקבלים יותר אם היתה איזושהי ציפיה שבוודאי יכנסו ובפרט שהבוחר חיפש מפלגה "אלטרנטיבית"

אינני מתמצא בתורת המשחקים אך הנני מניח שישנה איזושהי גישת ניתוח למקרים דומים

ג. גם לפי הצעתך החסרת את השיקול שככל שקרב זמן הבחירות הבאות כך גם הסיכוי להגדיל את כוחה או ירידת הכוח אינה עניינית, אי לכך גם אין סיבה שלא לרוץ לבחירות.

בנוסף אדגיש כי איך שאני מבין גם תורת המשחקים גורסת שרק אם היריבים הינם ראציונליים ניתן לחשב סיכוי מול סיכון ולכך מוצע לראשי הממשלות בכדי להגדיל את יציבותן לחפש פתרון אחר

‫מאת: עומר

‫עומר — Sun, 12 Nov 2006 12:48:48 +0000

אני מאוד מקווה שאתה צוחק…

בדוגמא הראשונה הממשלה נבחרת ותכהן בדיוק שנתיים. בדוגמא הראשונה הממשלה נבחרת ויש מידה של אי וודאות לגבי תקופת הכהונה (כתלות באיזה משתנה), שבאה לידי ביטוי בכך שבסיכוי חצי היא תסיים את כהונתה לאחר שנתיים ובסיכוי חצי לאחר שלוש שנים. הממשלה לא "מטילה מטבע" אלא שיש אי ודאות (אתה יכול לחשוב על מדינה שבה סדרת הכהונות, כפי שתיארת נראית כסדרה מקרית של 2,3). הדבר מראה שני עניינים: א. המדד שהגדרת אינו מייצג מהימן של היציבות, כפי שקראת לה, כי במקרה השני יש לנו שלטון יציב יותר לכאורה, אבל המדד שלך אומר אחרת…. ב. כיוון שההסקה היא על הסדרה של תקופת הכהונות צריך למדוד כמה סדרת הכהונות היא מקרית (כי תתכן סדרה של 2,3,2,3,2,3….) ואם כן עד כמה היא "מסוכנת". מדדים טובים (וקלים לחישוב, בהנתן שיש לך מחשב…) ל"מסוכנות" קיימים. מדד אחד, לדוגמא, הוא מדד שפותח ע"י פרופ' ישראל אומן לשווקים. יש גם מדדים אחרים שאומדים את "רף פשיטת הרגל" וכו'.

‫מאת: דיסוננס קוגניטיבי

‫דיסוננס קוגניטיבי — Thu, 09 Nov 2006 18:43:40 +0000

עומר-
אתה מעלה נקודה מעניינת.

לדעתי הדרך הנכונה לנתח את התרחיש השני שתיארת היא כאילו מדובר בשתי ממשלות שונות. הסיבה היא שכל תוכנית של הממשלה הראשונה ממילא לא יכולה לכוון לטווח זמן של למעלה משנתיים וחצי (בהנחה שהיא מעוניינת באפשרות סבירה לבצע אותה).

למעשה, אתה מתאר תרחיש שבו כל ממשלה מטילה מטבע ביום הקמתה, ולפיו נקבע האם היא תכהן שנתיים וחצי או שנה (אבל לא יתכן ששתי ממשלות רצופות יכהנו שנה כל אחת). האם זה עדיף על תרחיש שבו כל הממשלות מכהנות שנתיים בדיוק? לא ברור, אם כי אני מאמין ששינוי קל במספרים שהצעת יכול להניב דוגמא משכנעת יותר.

הנקודה היא, שהטענה שלך לוקחת את הדיון למישור מאוד תיאורטי, וקשה לי לחשוב על דוגמא למערכת פוליטית מציאותית שבה תרחיש כמו שתיארת יכול להתממש. לכן, לדוגמאות פתולוגיות כמו שתיארת יש ערך תיאורטי בלבד.

מעבר לכך, לא טענתי שמדד השונות הוא אבסולוטית המדד הטוב ביותר ליציבות השלטון. הטענה שלי היא רק שהוא ברוב המקרים מדד עדיף על מדד הממוצע (וגם זאת, רק כל עוד הממוצע עובר סף מינימלי).

אני מסכים איתך שמדד טוב אמור לשקלל איכשהו גם את הממוצע וגם את השונות של אורכי הקדנציות, אבל אני לא יודע אם יש שקלול מסויים שהוא בהכרח הטוב ביותר. אותי מעניין בעיקר האם יש מדדים אחרים מלבד הממוצע והשונות, שהם אובייקטיביים וקלים למדידה, ויכולים ללמד אותנו משהו נוסף על היציבות השלטונית בישראל ובכלל.

‫מאת: עומר

‫עומר — Thu, 09 Nov 2006 15:59:19 +0000

מדד שאתה מציג - סטיית התקן מול השונות, הוא נחמד, אך אני לא ממש בטוח שהוא בהכרח מכמת היטב סיכון. לדוגמא - נניח שיש לנו שתי שיטות לבחירת אורך כהונה. באחת נבחר ממשלה לזמן כהונה של שנתיים בסיכוי 1. בשניה נבחרת ממשלה לכהונה של שנתיים וחצי בסיכוי חצי ולכהונה של 3 שנים וחצי בסיכוי חצי. המדד שאתה נותן יאמר שהממשלה הראשונה יציבה יותר, בעוד שהממשלה השניה תכהן יותר בסיכוי 1!

‫מאת: דיסוננס קוגניטיבי

‫דיסוננס קוגניטיבי — Thu, 15 Jun 2006 16:41:19 +0000

מירי: במחשבה שניה, נראה לי שמצאתי דרך טובה יותר להגן על הפוסט מול הטענה שהעלית:

קודם כל, אי אפשר להתווכח עם העובדות - הממשלות בישראל פשוט לא מסיימות את הקדנציה שלהן.

נניח לרגע שהסיבה להתמוטטות כל ממשלה ספציפית בעבר היתה ייחודית ו"אקראית", כפי שאת טוענת. במקרה זה, ברור באופן טריויאלי שקיצור זמן הקדנציה יתרום ליציבות!
במקום לזרוק שוב את המושג של התפלגות גיאומטרית, תחשבי על אדם שהולך בשדה מוקשים עם עיניים מכוסות. ברור שהסיכוי שישאר בחיים אחרי החוויה המפוקפקת תלוי במרחק שתבקשי ממנו לצעוד (ובאנאלוגיה: ברור שהסיכוי שממשלה תכהן עד לסוף הקדנציה שהוקצבה לה בחוק, גדל משמעותית ככל שאורך הקדנציה קצר יותר).

מה שניסיתי להראות בפוסט, זה שאפילו אם מניחים שההממשלה קורסת מסיבות שאינן אקראיות (וספציפית: אי אמון של הכנסת) - קיצור הקדנציה יתרום ליציבות.

דובק1: קראתי את פריקונומיקס (באנגלית, האמת) ואהבתי. אני ממליץ גם על הבלוג של כותבי הספר.