שימוש בנתוני מיקום של טלפונים סלולריים למחקר עירוני
ביום שני הזדמן לי לשמוע הרצאה מרתקת של ד"ר נעם שובל (המחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטה העברית) על שימוש אגרגטיבי בנתוני מיקום של טלפונים סלולריים, ככלי עזר למחקר ולתכנון עירוני (ההרצאה הועברה בכנס "מציאות ומציאות מדומה" שעסק בתכנון ובמחקר עירוני).
הרעיון הבסיסי הוא כזה: שיעור החדירה של טלפונים סלולריים לשוק הישראלי גבוה מאוד (106%, לפי הנתונים שהוצגו בכנס), וכיום לרוב המוחלט של אוכלוסיית ישראל יש טלפון סלולרי. ספקי הסלולר (פלאפון, אורנג', סלקום, מירס) מסוגלים לאכן בכל רגע נתון (ברמת דיוק כזו או אחרת) את מיקומו של כל משתמש סלולר. נניח שהיינו מקבלים מהספקים את הנתונים האלה - מה היינו יכולים ללמוד מהם?
למעשה, היינו מקבלים תמונת זמן-אמת של העיר והאוכלוסיה שבה, או במילים אחרות: היינו רואים כיצד האוכלוסייה מפוזרת במרחב העירוני בחתכי זמן שונים (ד"ר שובל השתמש בדימוי של "MRI לעיר"). לדוגמא: בזמן תצוגת הזיקוקים הגדולה לפני שבועיים היינו רואים כמות אדירה של אנשים מרוכזת באיזור הטיילת בתל אביב.
למידע כזה יש משמעות אדירה בהקשרים של ניטור זמן-אמת של פקקי תנועה: למשל, מנתוני המיקום של מכשירים סלולריים בכביש החוף ניתן לחשב את מהירות התנועה בכביש בקטעים שונים, ולזהות פקקי תנועה בשלב מוקדם יחסית. תחשבו על שילוב של מערכת אוטומטית כזאת לזיהוי פקקי תנועה בזמן אמת, עם מערכת ניווט ברכב (GPS): לראשונה, מערכת הניווט תוכל להציע לכם מסלולים עוקפי פקק!
השלב הטבעי הבא הוא להשתמש בנתונים ככלי עזר לתכנון העיר: לראות איזה כבישים כדאי להרחיב, לזהות אתרי תיירות פופולריים במיוחד (ואז להשקיע יותר בפיתוח שלהם, או להיפך - להשקיע יותר בפרסום של אתרים פחות פופולריים), וכו'.
חשוב לשים לב שאין כאן פגיעה אמיתית בפרטיות משתמשי הסלולר, כיוון שבשום שלב לא מועברים נתונים שיכולים לזהות משתמש ספציפי (למשל, אין צורך שחברות הסלולר יעבירו את מספרי הטלפון של המכשירים). אמנם ניתן להסיק פרטים מסויימים על המשתמש רק מנתוני המיקום (איפה הוא ישן בלילה, למשל), אבל האיכון לא מדויק מספיק בשביל להסיק מכך את כתובתו המדויקת.
יחד עם זאת, אם בכל זאת יועברו מספר פרטים כלליים על כל משתמש (למשל גיל ורמת הכנסה), יפתח פתח למחקר חסר תקדים בהיסטוריה האנושית: כיצד אוכלוסיות שונות מתפזרות במרחב ובזמן, ולמעשה כיצד מתנהג "האורגניזם האנושי".
לקריאה נוספת: שני מחקרים פורצי דרך של קרלו ראטי [2005, 2005] ואחד של ריין האס [2005].
שבת, 27 במאי 2006 בשעה 17:28
עינו של האח הגדול פקוחה.
שבת, 27 במאי 2006 בשעה 19:57
מדהים! מיד מלנקקת אליך
שני, 29 במאי 2006 בשעה 23:24
הרעיון (חקר "האורגניזם האנושי") מעניין מאוד. כמובן שהוא לא יהיה פשוט למימוש - למרות שמבחינה טכנולוגית, הכל כבר מוכן. סלקום, לדוגמא, מציעה לעסקים לדעת היכן נמצאים עובדיהם (עובדים בתפקידים חוץ-משרדיים כמו נהגים וסוכני מכירות, הנושאים טלפון סלולרי של העסק) בכל רגע.
לא יהיה קל לממש את הרעיון, משום שלקוחות החברות הסלולריות יחששו לפרטיותם (מי מבטיח לי שבאמת לא יעבירו נתונים מזהים? על מי אני אמור לסמוך כאן?) וכן מפני שהחברות לא ישמחו לספק פרטים כאלה על לקוחותיהן (לא מתוך שמירה על הפרטיות, חלילה - פשוט מפני שזה מידע יקר מפז).
עוד משהו. למרות שהמידע אמור להיות אנונימי, כמו שאומרים "עם האוכל בא התיאבון". לאחר שיקבלו מידע אגרגטיבי כללי כמו "בחמישי בערב מסתובבים X אנשים בני 20 ומשהו בטיילת בת"א", ירצו החוקרים לדעת יותר.
למשל, מה אחוז הדתיים מבין אלה שיוצאים ביום חמישי בערב? כמה מתוך אלה ש"נצפו" בטיילת יצאו בשבת שלאחר מכן לטיול בצפון? כמה מהם גרים בתל אביב, וכמה בירושלים?
השאלות, כשהן מתייחסות לאוכלוסיה כולה ולא לפרטים, לגיטימיות ברמה זו או אחרת, ולא פוגעות יותר מדי בפרטיות. אבל בשביל נתונים כאלה צריך לדעת יותר נתונים על הפרטים. צריך לזהות כל בעל טלפון באופן ייחודי (כלומר להצמיד לו מזהה ייחודי, שאינו קשור לשמו, מספר הטלפון שלו ומספר הזהות שלו - אבל כן קשור למידע אותו אנחנו רוצים לנתח). עכשיו החוקרים כבר מחזיקים מידע הרבה יותר רגיש ויקר - וצריך לסמוך עליהם שישמרו עליו היטב.
גוגל מחזיקה במידע רב אודות משתמשיה. זה מאפשר לה להציג להם מודעות רלונטיות יותר ויותר: אם היית באתר העוסק בנושא X (שהציג מודעות טקסט תמימות של גוגל) - גוגל יודעת את זה - וזוכרת. אחרי זה, כשתלך לאתר בנושא Y, כבר יוכלו להציג לך מודעות שקשורות הן ל-X והן ל-Y - ולכן הסבירות שתבחר להקליק עליהן גבוהה יותר.
תוסיף לזה תחומי עניין שנצברו עליך משימוש בשירות gmail הפופולרי, ותקבל מאגר מידע מפחיד בעוצמתו על כל אחד מהמשתמשים של גוגל. כאשר המידע מוצג באופן אגרגטיבי בלבד, הוא לא מזיק. אבל גוגל חייבת לשמור עליו בסוד באמצעים הטובים ביותר, גם משום שהוא יקר לה והיא לא תרצה לתת אותו למתחרות, וגם משום החשש לפרטיות המשתמשים.
מפחיד? בהחלט. ו(גם) בגלל זה כל כך חשוב לגוגל להדגיש את המוטו "don't be evil" - כי אם המשתמשים לא יסמכו עליה, החברה לא תוכל להתקיים.
נועם.
שני, 29 במאי 2006 בשעה 23:27
אופס, יצאה קצת ארוכה התגובה. ואני אפילו לא עוסק בתחום הזה (אני מהנדס תוכנה בתחום אבטחת מידע והגנה על תכנים). מקווה שזה לא משעמם :-)
נועם.
שני, 29 במאי 2006 בשעה 23:37
לא משעמם בכלל.
גם אני מאמין שחברות הסלולר "לא ישמחו" לנדב את המידע האמור לגופים מסחריים חיצוניים, אבל בתקווה הם כן יאפשרו לחוקרים באקדמיה נגישות אליו.
סביר, לדעתי, שבעתיד הלא רחוק חברות הסלולר ירצו להשתמש במידע מיקום בעצמם (למשל בשביל שירותי פרסום ממוקדים סטייל גוגל). במקרה כזה, כל מחקר אקדמי בתחום רק יעזור להם.
רביעי, 28 ביוני 2006 בשעה 15:48
יש חברה ישראלית בשם DeCell שמספקת מוצר שמנתח תעבורה עירונית באמצעות סטטיסטיקה של נתונים סלולריים והופך אותה למידע זמין למשתמש.
שני, 30 באפריל 2007 בשעה 0:04
API של חברות סלולאריות הוא גוש דבש גדול שכל השוק מחכה לרדותו, אך הבעיות המשפטיות גדולות מדי.
לא צריך מחקרים גיאוגרפים בשביל זה, יש דחף עצום לכיוון מיתוג וניתנת שירותים ממוקדים לפי מיקום ודמוגרפיה.
רק מלחשוב על דייטים מזדמנים בזמן אמת אני מרייר.
ביפן יש משהו כזה, אבל רק לשרות מסויים.
חברת אינטרנט צעירה תתן אפשרויות דומות בעתיד הקרוב.