דיסוננס קוגניטיבי

בתחתית העמוד הראשי של "מעריב" התפרסמה הבוקר (4.5.2006) הכותרת המפתיעה הבאה: מלכודת חתונת הכסף: רוב הגירושים אחרי 25 שנות נישואים.

הכתבה המלאה (מאת דורית גבאי) מופיעה בעמ' 20 של המוסף הראשי (ועכשיו גם באתר NRG), ומפרטת:

נתונים מפתיעים: הכי הרבה זוגות מתגרשים בשנה ה-25 לנישואיהם. אחרי שנים רבות של חיים משותפים, ואולי דוקא בגללן - מחליטים בני זוג רבים ללכת לרבנות.

עומדים לחגוג את חתונת הכסף? זהירות, אתם משתייכים לקבוצת סיכון, ולא רק מטעמי בריאות. דווקא בשלב שבו בני זוג אמורים להתחיל לרוות נחת מהחיים, מתברר כי אחוז הגירושים בישראל דווקא עולה. מנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה כי אחוז הגירושים הגבוה ביותר בישראל הוא בקרב זוגות בשנות ה-25 לנישואים - כ-18 אחוז מהזוגות המתגרשים עושים זאת בשנה זו.

בנוסף, קובעים הנתונים כי בשנה ה-20 לנישואים מתגרשים 15 אחוז מכלל המתגרשים. בשנה העשירית לנישואים מתגרשים כ-11 אחוז מהזוגות, ואילו בשנה הראשונה לנישואים - רק כמחצית האחוז.

נשמע סביר? ממש לא. מצד שני, מדובר לכאורה בנתונים רשמיים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, גוף רציני לכל הדעות. החלטתי לבדוק את העניין בעצמי.

חיפוש זריז באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה העלה מסמך מה-11.4.2005 הטוען כך:

מסך כל הזוגות היהודיים הנישאים בישראל מדי שנה, כחצי אחוז מתגרשים בשנה הראשונה לנישואיהם, למעלה מאחוז בשנה השנייה, וכאחוז בכל שנת נישואין נוספת. מתוך סך כל הזוגות שנישאו בישראל משנת 1964 ועד 2001 (944,919 זוגות), התגרשו 14.2% (134,366 זוגות). 8% מהזוגות שנישאו בשנות ה-60, התגרשו תוך 10 שנים. האחוז המצטבר עולה עם השנים, ומתוך הזוגות שנישאו בסוף שנות ה-70 ובשנות ה-80, אחוז הזוגות המתגרשים תוך 10 שנים עולה על 10%, ומתוך הנישאים ב-1988-1989 מגיע אחוז הגירושין המצטבר עד 2001 ל 14.8%. הדבר מעיד על נטייה גוברת לגירושין.

זאת אומרת, נראה שדווקא השנה השניה לנישואים היא השנה הקריטית, ולא השנה ה-25 (כפי שנטען בכתבה). על פניו, זה גם נשמע הגיוני יותר.

ובכן, מדוע טעתה הכותבת? חיפוש נוסף באתר העלה מסמך מה-11.9.2005 ובו טבלת "זוגות יהודיים שנישאו בישראל והתגרשו, לפי שנת נישואין ואורך תקופת נישואין". בטבלה זו נתונים על כל הזוגות שנישאו בישראל מאז 1964, וחיתוכים לפי שנת הגירושין:

נראה, אם כן, שהגורם לטעות בכתבה היא שהנתונים בטבלה מצויינים כאחוזים מצטברים, והכותבת התייחסה אליהם כאל אחוזים שאינם מצטברים! במילים אחרות, העובדה ש-13.7% מהזוגות שנישאו בין השנים 1964-1967 התגרשו לאחר 25 שנה, כוללת בתוכה גם את כל הזוגות שהתגרשו בשנים מוקדמות יותר של הנישואין. הסיבה שדוקא בשנה ה-25 לנישואין האחוז המצטבר הוא הגבוה ביותר, היא אך ורק מכיוון שזו השנה המאוחרת ביותר שמופיעה במדידה…

ולמי שעוד לא השתכנע, הנה עוד שתי אינדיקציות לכך שזה אכן הגורם לטעות בכתבה:

1. אחוז הגירושין שמצויין בכתבה עולה עם השנים (0.5% בשנה הראשונה, 11% בשנה העשירית, 15% בשנה העשרים, 18% בשנה העשרים וחמש), מה שעולה בקנה אחד עם אחוזים מצטברים.
2. נניח שהנתונים בכתבה היו נכונים. המשמעות היא שבסה"כ 0.5+11+15+18 = 44.5% מהזוגות המתגרשים היו עושים זאת ב-4 השנים המדוברות. ז"א, בערך חצי מהגירושין היו מתרחשים ב-4 שנים "עגולות" מסויימות, והחצי השני בשאר 21 השנים - לא נשמע סביר במיוחד.

בכל מקרה, אם כבר בגירושין עסקינן, הנה ניתוח מעמיק (גם הוא של הלמ"ס) של היקף הגירושין בישראל ושל הגורמים המשפיעים על הסיכוי להתגרש (גיל הנישואין, השכלת האישה ועוד).

בשורה התחתונה: אין סיבה ללחץ מיוחד לקראת חתונת הכסף.

הפוסט הזה נכתב ביום חמישי, 04 במאי 2006, בשעה 23:58, והוא שייך לנושא סטטיסטיקה. את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ב-RSS 2.0‏. אפשר להגיב על הפוסט כאן בבלוג הזה, או לשלוח טראקבאק מבלוג אחר.‏