על כשלון הסקרים
סקרי הבחירות (שנערכו עד השבוע שלפני מועד ההצבעה) טעו בענק. הן העניקו ל"קדימה" מספר מנדטים גבוה משמעותית מהמציאות, ופספסו לגמרי את עליית מפלגת הגימלאים.
ההסברים לכשלון נעו על שני צירים מרכזיים:
- אחוזי ההצבעה בבחירות היו נמוכים מהצפוי (נשאלים רבים הצהירו שאינם יודעים אם ילכו להצביע, והקשו על שקלול נכון של הנתונים שנאספו).
- אחוז גבוה של "מתלבטים עד לרגע האחרון" שלא "פוצחו" ע"י הסוקרים.
ולראיה: "סקרי היציאה" (exit polls - מדגמי הקלפיות) שנערכו ביום הבחירות דייקו מאוד.
הנה הסבר אלטרנטיבי: הסקרים נכשלו כיוון שלא עמדו בדרישה הבסיסית ביותר של הסטטיסטיקה - דגימה מקרית.
מדע הסטטיסטיקה מבטיח שסקרים ידייקו אם גודל המדגם גדול מספיק, ואם לכל אדם סיכוי שווה להדגם. אבל מכוני הסקרים מתקשרים אך ורק לטלפונים קווים (בזק), ומתעלמים מאוכלוסיות שאינן מופיעות בספר הטלפונים: צעירים שמשתמשים בטלפון סלולארי בלבד, סטודנטים ששוכרים דירה, פנסיונרים בבתי אבות. במילים אחרות: הסקרים מוטים כך שהאוכלוסיות הנ"ל אינן מקבלות בהם ייצוג הולם.
סקרי היציאה, לעומת זאת, אכן דוגמים כל מצביע בסיכוי שווה. וכך, ביום הבחירות התברר באופן מפתיע ש"קדימה" זכתה לתמיכה קטנה מהצפוי בקרב צעירים (ז"א לשיעור תמיכה קטן יותר מאשר בכלל האוכלוסיה), ושמפלגת הגימלאים זכתה לתמיכה מסיבית בקרב צעירים ופנסיונרים. באופן מפתיע? לא ממש, אם מתחשבים בכך שעד אותו רגע איש לא טרח להתקשר לאוכלוסיות האלה ולשאול לדעתן.
בשורה התחתונה: האם באמת סביר שאנשים רבים כל כך שינו את דעתם בשבוע האחרון?
שבת, 06 במאי 2006 בשעה 22:11
במה שונים ה-exit polls מהסקרים האחרים? מי אמר שהם *כן* מתקשרים לטלפונים סלולריים, למשל?
נועם.
נ.ב. בהצלחה עם הבלוג החדש!
שבת, 06 במאי 2006 בשעה 23:19
תודה נועם :)
בסקרי היציאה ניגשים לאנשים ביום הבחירות (מיד לאחר שיצאו מהקלפי והצביעו) ומבקשים מהם להצביע שוב בקלפי נוספת של המדגם. לכן, בהנחה שקלפיות המדגם נבחרו בצורה נכונה (למשל: לא כולם בהתנחלות יצהר) לכל אדם באוכלוסייה סיכוי שווה להדגם.
למיטב זכרוני (ויתכן מאוד שאני טועה), בבחירות האחרונות לא כל ערוצי הטלוויזיה ערכו סקרי יציאה אמיתיים. נראה לי שקראתי איפשהו שערוץ 2 ערך סקר טלפוני רגיל, רק כלל בו כמות אנשים גדולה יותר מבדרך כלל, וגם התקשר לטלפונים סלולריים (אם מישהו יודע פרטים נוספים, אני אשמח לשמוע).